ג

ועוד יש טעם אחר לחלק בין חלוק זה לעד שהיה נתון תחת הכר. ע"פ פירושו של הגאון אאזמו"ר ז"ל דטעמים דמקילים בבדקה א"ע בעד שאינו בדוק הוא כיון שנולד הספק בעד קודם שבדקה א"ע בו משום שכשנולד קודם בדיקה נולד בשעה שהיא בחזקת טהרה. משא"כ כשבדקה א"ע בעד הבדוק ואח"כ נולד ספק כמו בנתנתו תחת הכר כו' ה"ל נולד הספק בשעה שהיא בחזקת טמאה כו'. כמו שהאריך בזה בק"א סי' קפ"ז בסקכ"ג ד"ה ומ"ש הח"ץ כו'. ופי' חזקת טומאה ר"ל שכבר יש דם לפניך וחזקת דמים מן האשה. משא"כ גבי עד שאינו בדוק נולד הספק על העד קודם שבדקה א"ע בו שעדיין חזקת טהרה שלה הוא בלי שום ריעותא ופקפוק. ע"ש דסברא גדולה היא. והנה מוכרחים אנו לחילוק זה לפ"ד התוס' ורמב"ן בפי' וענין עד שאינו בדוק דהס"ט ס"ק ס"ב הקשה עליהם קושיא עצומה מ"ש מעד שהוא נתון תחת הכר. ותירוצו אין מספיק כלל דבהדיא פסק הרמב"ן בהלכותיו ספ"ד הלכה מ"ה דבעד הבדוק שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו כתם אם משוך טמאה בכל שהוא ובעד שאינו בדוק אפי' הניחתו בקופסא טהור בין עגול בין משוך ואפילו כגריס ועוד ס"ל לטהר מעיקר הדין ואין שום נגר ובר נגר דיפרקיניה. אבל לפי חילוקו של הגאאזמו"ר נ"ע א"ש דהיינו מעליותא דעד שאינו בדוק כיון שנולד הספק בהעד קודם שנמצא ריעותא על האשה. ובדקה א"ע בעד שנודע לנו שאין עד בדוק כנ"ל. ותירוץ זה על התוספות ורמב"ן להצילם מקושיית הס"ט מבואר בדברי אאזמו"ר נ"ע סי' ק"צ ס"ק ע"א במ"ש וכ"כ התוספות ואע"ג כו' דשא"ה כו'. וה"ה שיש לתרץ כן על קושיית הס"ט ס"ק ס"ב. שהקשה מי גרע מקום המוצנע מתחת הכר כו' דודאי אינו גרע מצד עצמו רק הגרעון הוא לפי שנולד הספק על העד מקודם שבדקה א"ע (ולפ"ז גבי עד הבדוק שהניחתו תחת הכר אם נתנתו תחת הכר קודם שבדקה א"ע טהורה אפי' במשוך והא דמחלק הש"ס ס"פ הרואה במשוך רק בין עד לכתם זהו משום דאברייתא קאי דנזכר שם כתם). אך הטעם שכ' אאזמו"ר נ"ע בזה דכיון שאז היא בחזקת טהרה א"א להוציאה מחזקתה בספק הנולד אז אפילו שאינו שקול. אינו מובן דאיך יהיה מהני החזקה כשאין הספק שקול שאפילו בספק שקול י"א דלא מוקמינן אחזקה. ונ' לתרץ שהוא ע"ד מ"ש התוספות בנדה די"ט א' ד"ה ר' יהושע דהא דנצרך ר' יהושע להביא מקרא על דספק אם בהרת קודמת לשער לבן או שער לבן קודם לבהרת טהור ולא די לו בטעמא דנוקי גברא אחזקתו וכדמשמע בפ' המדיר דטעמא דר' יהושע בזה הוא משום דאזיל בתר חזקה דגופא. וא"כ למה צריך קרא ע"ז ותירצו משום דדרך השער להתלבן מחמת הנגע לפיכך נראין הדברים דבהרת קדמה כו'. ור"ל שאינו ספק שקול כלל ולכן לא היה מוקי אחזקה בכה"ג. אלא דיליף מקרא דלטהרו להעמיד אחזקה כאן גבי ספק זה אפילו אין הספק שקול ע"ש. ועד"ז י"ל דהא דיליף רבי עקיבא מקרא דם ולא כתם היינו להקל אפילו בשאין הספק שקול וזהו גבי כתם כשי"ל דמעלמא ממש אתיא. משא"כ בבדקה א"ע בעד הבדוק לא הקילו בשאין הספק שקול משום דדוקא בכתם הקילה תורה כן ולא בבדיקת עד וכדמחלקינן בגמרא ס"פ הרואה כתם בין עד לכתם גבי משוך. אמנם גבי עד שאינו בדוק מצינו בגמרא דף י"ד דאפילו ביותר מכגריס נק' רק כתם לר' חייא דהלכתא כוותיה. וא"כ ממילא מובן דאפילו כשאין הספק שקול טהור מן התורה. ולזה צריך להבין מהו החילוק בין עד הבדוק לעד שאינו בדוק כיון דבדקה א"ע בו והספק אינו שקול מדוע יהיה טהור מדאורייתא ולזה חידש רבינו ז"ל וגילה לנו הטעם משום שהספק נולד בהעד קודם בדיקה ע"כ מוקמינן אחזקת טהרה. ור"ל דכמו בכתם לימדנו הכתוב דם ולא כתם אף שאין הספק שקול. כן הכא עד שאינו בדוק נק' ג"כ כתם משום שנולד הספק קודם הבדיקה אלא דלשטת רבינו ז"ל זהו דייקא מצד צירוף חזקת טהרה לספק זה. ולפ"ז ה"ל ממש דומיא דנגעים בספק בהרת כו' כנ"ל. וכ"כ בתה"ק דטעמא דעד שאינו בדוק הוא מצד חזקת טהרה:

והנה אאזמו"ר הגאון ז"ל פי' דעד שאינו בדוק היינו שהי' בדוק בודאי מתחלה כו' אלא שיש להסתפק כו' כמבואר בדבריו סי' ק"צ סקע"א. וס"ל דכיון שנולד הספק בעד קודם הבדיקה מקילים אפי' כה"ג וכמו שמוכרח לחלק לדעת התוס' והרמב"ן כנ"ל. וכבר כתבתי שדעת הכו"פ בפי' עד שאינו בדוק להרשב"א אינו כן. ולכאורה יש להקשות לפי' אאזמו"ר נ"ע א"כ כך יש לטהר יותר מכגריס כמו בפחות מכגריס שהרי עד זה הי' בדוק מתחלה משניהם אצל האשה שהכינה אותן לה. אלא שאשה זו שנוטלתו משם אין ידוע לה אם האשה שהכינה אותן לה לא עברה בשוק של טבחים או נתעסקה בו בכתמים כו' ע"ש בדבריו. וא"כ כך יש לספק על יותר מכגריס ג"כ כמו על פחות מכגריס דאילו עברה בשוק של טבחים או נתעסקה בכתמים טהור אפי' יותר מכגריס. וי"ל הרי הרשב"א באמת ס"ל לטהר אפי' יותר מכגריס. ולהש"ע דמטמא בזה משום כתם אע"ג דס"ל בפי' עד שאינו בדוק כהרשב"א היינו דזה שאמרנו כשנולד הספק קודם בדיקה יש להקל אפי' בשאין הספק שקול וכמו בכתם זהו מדאורייתא דמדאורייתא טהור לגמרי בכה"ג בכתם אף שהוא יותר מכגריס ואין לה במה לתלות. וה"נ גבי עד שאינו בדוק הנ"ל טהור באמת מדאורייתא אפי' יותר מכגריס אבל מ"מ מדרבנן ודאי יש לחלק בין פחות מכגריס ליותר מכגריס כמו בכתם. דה"נ גבי עד שאינו בדוק עם היות דנק' כתם משום שנולד הספק בהעד קודם שבדקה א"ע בו מ"מ יותר מכגריס טמא מדרבנן ופחות מכגריס מטהרין דמצוי יותר זה שתניחו תחת הכר וכה"ג משתעבור בשוק של טבחים כו'. אמנם לדעת הכו"פ י"ל דבכה"ג שהעד הי' בדוק אין זה נקרא כלל כתם דלא מפקינן להעד מחזקתו ע"י ספק שאינו שקול כלל לפ"ד הרשב"א. אבל להתוספות ורמב"ן מוכרח לומר כסברת אאזמ"ו ז"ל כנ"ל רק להרשב"א י"ל דלא נק' עד שאינו בדוק אא"כ לא הי' בדוק כלל וכמ"ש: