א

סימן קלו

אשה שיש לה וסת קבוע ובימי ספירתה ז"נ מצוי אצלה השלאיים וכשמרגשת לחלוחית בודקת א"ע בעד הבדוק ומוצאה שלאיים הנ"ל או שאר לחלוחית כמו מימי רגלים וגם יוכל להיות אצלה לחלוחית מזיעה כשעוסקת במלאכה אצל התנור וכה"ג. ופעם א' בלילה בסוף ז"נ הנ"ל הרגישה לחלוחית ולא היה אצלה עד נקי וקינחה א"ע בחלוק בדוק לה שלובשת בימי ליבונה ולמחר בדקה החלוק באותו מקום שבדקה א"ע בו ונמצא שם מן השלייאם הרבה יותר מכגריס וגם כתם קטן דם פחות מכגריס משוך. אם תוכל לתלות שהדם היה ממאכולת ופרעושים שאע"פ שהחלוק היה בדוק קודם שלבשתה מ"מ עכשיו כשלבשתו יש עליו כמה טפים מפרעושים וכה"ג או כיון שהכתם נמצא במקום שבדקה את עצמה כשהרגישה לחלוחית אין תולין:

הנה בסדרי טהרה סי' ק"צ ס"ק נ"ה כ' וז"ל ונראה דאם בדקה א"ע בחלוק שהיא לובשת ולא בדקה החלוק קודם שבדקה א"ע בו אם הוא נקי מדם מאכולת או לא ואחר הבדיקה מצאה בו דם פחות מכגריס דאינה טמאה דאע"פ שבדקה חלוקה מקודם כשלבשה ולשטת הרשב"א מקרי זה בדוק לה כיון שהיתה בחזקת בדוק לעולם הוא בחזקת בדוק עד שתדע שיצאה מחזקתו מ"מ כיון דאין לך כל סדין וסדין שאין עליה כמה טפי דמים כדאיתא בר"פ הרואה כתם. א"כ מן הסתם הוא יוצא מחזקתו עד שתדע שהוא נקי וא"כ כיון שהוא כעד שאינו בדוק בעינן כגריס ועוד וכל זמן שאינו כגריס ועוד תלינן במאכולת שהיה כבר בחלוק וכמבואר לקמן בסעיף ל"ו. ומ"מ הכל לפי ראות עיני המורה כנלע"ד עכ"ל. והנה מאחר דהוא כעד שאינו בדוק א"כ אפילו הפחות מכגריס הנמצא עליו הוא משוך יש להקל ולזה ודאי נתכוין הס"ט באומרו וכ"ז שאינו כגריס ועוד כו' ר"ל אפי' הוא משוך. וז"ש ג"כ וכמבואר לקמן בסעיף ל"ו דשם מבואר בש"ע גבי עד שאינו בדוק דטהורה אא"כ יש בו כגריס ועוד ור"ל שאין חילוק כלל בין עגול למשוך. ועוד דאת"ל לטהר רק בעגול לא היה צ"ל שהוא כעד שאינו בדוק דהא גם בעד הבדוק משנה שלימה שנינו עד שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו דם עגול טהור. וה"נ החלוק שלובשת א"ע בו ה"ל כעד שהוא נתון תחת הכר דאין לך חלוק שאין בה כמה טפי דמים מפרעושים המצויים לרוב. וא"כ אף אם דינו כעד הבדוק דינו שיהיה טהור בעגול וכ"ש הכא דה"ל כעד בדוק שהיה נתון תחת הכר קודם שבדקה א"ע בו וגם אח"כ ועדיף מדין המשנה דפי' הפוסקים שבדקה א"ע בעד הבדוק ואח"כ נתנתו תחת הכר. א"ו כוונת הס"ט דיצא מחזקתו לגבי פחות מכגריס כעד שאינו בדוק דאפי' משוך ג"כ טהור. וא"ת מאי שנא מעד הבדוק שנתון תחת הכר דמשוך טמא ע"ז י"ל כמו שהקשו לגבי עד שאינו בדוק דמשוך טהור מ"ש מעד הבדוק שהוא נתון תחת הכר דמשוך טמא. וע"ז תירץ הס"ט סעי' ל"ו ס"ק ס"ב דבעד שאינו בדוק י"ל שקנחו בו דם מאכולת מש"ה הוא משוך. משא"כ בהניחתו תחת הכר והכסת דליכא למיתלי בקינוח. וא"כ לפ"ז גבי חלוק ג"כ י"ל שמא חיככה וקינחה בו א"ע על בשרה כשהיה על החלוק ט"ד מפרעושים ועי"ז נעשה משוך. או י"ל בשעה שקינחה א"ע בו בא"מ כשהרגישה הלחלוחית עי"ז נעשה משוך אותו הטפת דם שהיה במקום הנ"ל בהחלוק מפרעוש וגם אולי לכלוך השלייאם גרם לעשות הט"ד שהיה בהחלוק מקודם שיהיה משוך. משא"כ בעד הנתון תחת הכר לא שייך כ"ז. ואפשר משום הכי פי' הפוסקים דמיירי שבדקה א"ע בו ואח"כ נתנתו תחת הכר כמבואר מלשון הטוש"ע סעי' ל"ד ומדוע לא פי' דה"ה אם מתחלה היה העד בדוק הזה נתון אצלה תחת הכר ואח"כ לקחתו ובדקה א"ע בו. ולפמ"ש י"ל דבכה"ג י"ל דראב"צ נמי מודה לרבנן דאפי' משוך טהור כשאין בו פחות מכגריס דאין ראיה ממשיכותו שהוא מהקינוח שהרי י"ל שאותה ט"ד שבאה על העד ממאכולת תחת הכר והכסת נעשית משוך ע"י הקינוח שקינחה ובדקה א"ע בהעד מש"ה פי' דמיירי שבדקה א"ע בו קודם שנתנתו תחת הכר וא"כ משוך עכצ"ל שהוא מדם הקינוח. ולפ"ז בנד"ז דהחלוק ה"ל כעד שהוא נתון תחת הכר ואח"כ בדקה א"ע בו יש להקל אפי' במשוך. ואמנם לכאורה יש לפקפק על חילוק זה דא"כ למה הוצרך הש"ס ס"פ הרואה כתם לתרץ וכי קאמר ראב"צ (משוך ודאי מגופה אתא) בעד (שבודקת א"ע בו) אבל בכתם (שעל חלוקה כגריס ועוד בעינן) לא הל"ל דאפי' בעד שבודקת א"ע בו כשנתנתו תחת הכר ואח"כ בדקה א"ע בו בעינן כגריס ועוד אבל פחות מכגריס אפי' משוך לא מטמא. ומדלא חילק הש"ס כן ש"מ דהחילוק הוא רק בין עד לכתם. אבל בעד שבודקת א"ע בו אפי' נתנתו תחת הכר קודם הבדיקה מ"מ כיון שבדקה א"ע בו ונמצא עליו דם משוך טמאה. ומ"מ אפילו לפי זה חלוק דנ"ד שאני דהתם גבי עד הבדוק י"ל דה"ט דמשוך טמא בכל שהוא דכולי האי לא תלינן שהט"ד שמפרעוש יהיה נעשה משוך מחמת הקינוח דאיך יזדמן שיהי' עדיין לח. אבל בחלוק י"ל שהט"ד שמפרעוש נעשית משוך מחמת משיכת החלוק על בשרה הנה והנה גם מתחככת בו לפעמים כנ"ל. וכדין עד שאינו בדוק דמטהרינן במשוך אף ע"פ שבדקה א"ע בו כנ"ל. ובאמת בחלוק מצוי יותר שיהיה בו ט"ד משוך מבעד שאינו בדוק שכ' הס"ט דתלינן שקנחו בו דם מאכולת כו' דהוא חשש רחוק כו'. דהא עד שאינו בדוק אפילו להרשב"א היינו שנוטלתו ממקום המוצנע שדרכן של נשים להצניע ולהכין להם עדים כו'. וא"כ זה שיזדמן שיקנחו בו דם מאכולת ודאי אינו מצוי כלל וכ"ש לפי' התוס' ורמב"ן בעד שאינו בדוק הוא אינו מצוי יותר א"כ בחלוק שזה מצוי יותר ודאי תלינן אפי' במשוך: