ג

ועוד נלע"ד לתת טעם פשוט להתיר בנ"ד. דהא עכ"פ אם הרגישה שזב ממנה לחלוחית ולא בדקה א"ע כלל היתה טהורה כמ"ש השב"י סי' מ"ד והס"ט סי' ק"ץ סק"ג דתולין במצוי שמצוי לזוב ממנה שלאיים והיינו דייקא שלא בשעת וסתה כנ"ד דאז אין שכיח שיזוב ממנה דם כדאיתא ריש כתובות תחלת ע"ב. ושלאיים שכיח וכן זוהמת בית החיצון כנזכר בתה"ד סס"י רמ"ו או תמצית מי רגליה או זיעה. וא"כ ודאי דבלא בדקה יש להקל. ואם כן כיון שהבדיקה אינה חיובי' א"כ כשבדקה ונמצא שם שלאיים ונמצא ג"כ דם פחות מכגריס שיש לתלותו במאכולת ה"ז כלא בדקה וטהורה. ויש לדמות זה למ"ש בגמ' בחולין ד"נ דאינקיב ריאה היכא דממשמשא ידא דטבחא תלינן. וכתב הר"ן דאע"ג דאינקיב במקום שיש ריעותא בריאה תלינן. וכ' הת"ש סי' ל"ו סי"א דהיינו בריעותא דא"צ בדיקה. ור"ל היכא שאין הבדיקה מעכבת. ועי' בזה בתשו' שהשיב רז"ל בענין הריאה דאנקיב במשמוש יד הטבח דנסרכה שלא כסדרן ועברה ע"י מיעוך כו' ע"ש. ובתשובה שבסוף ספר לבושי שרד והארכתי בזה ג"כ במקום אחר. וא"כ כמו דהתם תלינן אע"ג דאיכא ריעותא היכא שאין הבדיקה מעכבת. א"כ ה"נ כיון דאילו לא בדקה כלל לא היינו מטמאים אותה מחמת ריעותא דההרגשה שהיינו תולים ההרגשה בזיבת דבר לח. א"כ עכשיו שבדקה בחלוק שאינו בדוק ונמצא כתם קטן פחות מכגריס אפי' משוך שתולין אותו מדינא במאכולת תלינן כיון דנמצא ג"כ שלאיים ויש לתלות ההרגשה בו. א"כ תולין במצוי. ועוד והוא העיקר דאשה בחזקת טהרה עומדת:

בס"ד מ"ב