א

סימן קלה

נשאלתי באשה אחת בימי ליבונה. שבדקה עצמה כמה בדיקות ביום וכולם נקיים. ובלילה הרגישה איזה לחלוחית בכותלי הרחם למטה כי כן דרכם שבימי ליבונם זב מהן השלאיים המצוי בנשים כנז' ג"כ בתשו' שב"י בכמה תשובות ובפרט סי' מ"א וסי' מ"ד. וגם מצוי לחלוחית מחמת זיעה כשמתחממת כגון שעומדת אצל התנור או באיזה מלאכה המחממת. והנה ביום כשמרגשת לחלוחית ע"ד הנ"ל הם בודקים עצמן תמיד (בבגד נקי הנק' עד כידוע) ומוצאים רק שלאיים או לחלוחית וזה אירע לה כמה וכמה פעמים ובלילה לא מצאה עד נקי וכשהרגישה לחלוחית קנחה בכתונת שלה ואח"כ למחר מצאה שם במקום הבדיקה כתם קטן פחות מכגריס משוך וגם ניכר שם לחלוחית מן השלאיים הרבה יותר מכגריס. מה דינה של האשה אם יש לתלות הכתם קטן בכינים ופרעושים המצויים שם כי יש שם על כתונת הנ"ל עוד כתמים כאלה עגולים או משוכים קצת. או לא כיון שהרגישה ועכ"פ יצא מגופה דבר מה וכיון שנמצא הכתם במקום שקינחה דלמא יש להחמיר:

תשובה. נלפע"ד שיש להקל בפשיטות. והנה מתחלה יש לבאר דין החלוק שהאשה לובשת ובודקת אותו כשמתלבשת בו ואח"כ מקנחת א"ע בו בלא ראות תחלה באותו מקום שבכתונת אם הוא נקי אם דינו כעד הבדוק או כעד שאינו בדוק. וידוע הנפקא מינה שיש בין עד הבדוק לאינו בדוק הוא דבעד שאינו בדוק אינו מטמא אא"כ יש בו כגריס ועוד. משא"כ בעד הבדוק דמטמא בכל שהוא כמבואר בי"ד סי' ק"ץ מסעי' ל"ד ואילך. אמנם אם הכתם עגול אין נפ"מ בזה כיון דאף בעד הבדוק אם נתנתו אחר הבדיקה תחת הכר או תחת הכסת כיון שיש לתלות במאכולת תולה כתם עגול במאכולת כשהוא פחות מכגריס ועוד כדאית' בש"ע שם. ובמשנה וגמ' ס"פ הרואה וא"כ חלוק זה לא גרע עכ"פ מהניחתו תחת הכר שהרי בחלוק מצויה מאכולת הרבה יותר מבכר וכסת והוא דבר הנראה לעין. אבל אם הכתם פחות מכגריס ועוד משוך יש נפ"מ דבעד שהניחתו תחת הכר היא טמאה. א"כ אם החלוק דינו כעד הנ"ל יש לטמאה. אבל את"ל דדינו כעד שאינו בדוק יש להקל כמבואר בש"ע:

והנה משמעות החוות דעת סי' ק"ץ ס"ק ל"ז דדינו כעד (הנ"ל) [הבדוק] אבל בסדרי טהרה שם בסי' הנ"ל ס"ק נ"ה כ' וז"ל ונראה דאם בדקה א"ע בחלוק שהיא לובשת ולא בדקה החלוק קודם שבדקה א"ע בו אם הוא נקי באותו מקום מדם מאכולת או לאו ואחר הבדיקה מצאה בו דם פחות מכגריס דאינו טמאה דאע"פ שבדקה חלוקה מקודם כשלבשה. ולשטת הרשב"א מקרי זה בדוק לה כיון שהיה בחזקת בדוק לעולם הוא בחזקת בדוק עד שתדע שיצאה מחזקתו מכל מקום כיון דאין לך כל סדין וסדין שאין עליה כמה טפי דמים כדאיתא בריש פרק הרואה כתם. אם כן מן הסתם הוא יוצא מחזקתו עד שתדע שהוא נקי וא"כ כיון שהוא כעד שהוא בדוק בעינן כגריס ועוד וכל זמן שאינו כגריס ועוד תלינן בדם מאכולת שהיה כבר בחלוק וכמבואר לקמן בסעיף ל"ז.ומ"מ הכל לפי ראות עיני המורה כנלע"ד עכ"ל. ולע"ד הדבר ברור דיש לתלות בו כתם פחות מכגריס טפי ממה שיש לתלות בעד שאינו בדוק. ומנא אמינא לה מדברי רבינו ז"ל סי' ק"ץ ס"ק ע"א שחילק דהיינו עדיפותא דעד שאינו בדוק אע"ג שהיה בדוק קודם אלא שיצאה מחזקתו יש להסתפק שמא העבירתו בשוק של טבחים. וא"כ לכאורה מ"ש מעד הבדוק שבדקה בו ואח"כ הניחתו תחת הכר דטמאה במשוך אלא משום דהכא נולד הספק בעד קודם שבדקה בו נק' עד שאינו בדוק. משא"כ התם שנולד הספק אח"כ. וא"כ הכא בחלוק הרי נולד הספק בעד קודם שבדקה בו. ואין להקשות על חילוקו של רז"ל מספק עברה בשוק של טבחים שאינו תולה בו כתם דשא"ה שהספק נולד קודם שמצאה הכתם אבל אינו ברור שנולד הספק קודם התהוות הכתם. משא"כ הכא שהדבר ברור שנולד הספק קודם הבדיקה. ועוד דמסברא זה עדיף טפי מעד שאינו בדוק שהרי אין שם רק ספק שמא נתלכלך בדם והוא ספק רחוק. תדע דקיי"ל כגריס ועוד טמאה ואינה תולה בו. משא"כ גבי חלוק לענין פחות מכגריס הרי קרוב לודאי שנמצאו בו כמה וכמה ט"ד פחות מכגריס כמ"ש הס"ט. א"כ עדיף לענין פ' מכגריס יותר מעד שאינו בדוק והוא בעיני לענין פחות מכגריס כמו עד שאינו בדוק כלל שלקחתו מהאשפה. דאין לך אשפה יותר מזה מאחר שעינינו רואות שיש בו עוד כמה טפי דמים. ועוד שהרי אמרו רבותינו ז"ל דבכתמים תולה כה"ג כמו בנמצא כתם א' למעלה מהחגור וא' למטה אמרינן מדהא מעלמא כו'. אפי' ביותר מכגריס כמ"ש התוס' ס"פ הרואה. וא"כ ה"נ אף שהחלוק היה בדוק כיון שעינינו רואות שמתהווה בו ט"ד. א"כ יש לתלות שגם זה הטפה שבמקום הקינוח אתיא מעלמא דהא כל היכא דתולין בכתמים תולין נמי בעד כמ"ש רז"ל זולתי לענין מכה שיכולה להגלע כו'. ומיהו אף גם אם לא נמצא בו ט"ד משוך זולת זה דינו כעד שאינו בדוק מטעם הנ"ל. ולכך נלע"ד שאף לפמ"ש רז"ל סק"ע שבע"נ יחמיר לעצמו בעד שאינו בדוק בפחות מכגריס ומשוך לפמ"ש הרמב"ם דבכגריס ועוד טמאה נדה. א"כ אין להקל בו במשוך אפי' בפחות מכגריס כמו ששנינו בעד הבדוק שנתנתו תחת הכר כו'. שמ"מ אין להחמיר בכה"ג בחלוק מטעם הנ"ל דחלוק לענין פחות מכגריס דמי לעד שאינו בדוק כלל דהיינו מ"ש רמ"א סל"ו בהג"ה כשלקחה עד ממקום שדמים מצויים שם כו'. דבודאי מצוי שם טובא ט"ד פחות מכגריס בחלוק ומשיכותו אין ראיה שהרי כתמים תולים בו כמ"ש בעצמו ס"ק ס"ד. ודבר ברור הוא שיש לחלק בין עד הבדוק שנתנתו במקרה תחת הכר לחלוק שלובשתו תמיד וגם לבשתו קודם שבדקה בו כנ"ל. וגם עדיף טפי מעד שאינו בדוק שנחלקו בו רבי ור"ח דאילו בעד הנ"ל לכאורה רחוק החשש לתלות במאכולת שהרי אינו מניחתו תחת הכר אם לא שנתלה בחשש רחוק ואפשר שז"ש ר"ח לרבי א"כ אף אתה עשיתו כתם כו' דמשו"ה אתה תולה במאכולת אעפ"י שהוא חשש רחוק ורבי השיב לו דמ"מ מאכולת מצוי יותר מלתלות בדם דעלמא שאינו מצוי כלל וכיון שמאכולת אין מצוי בו כ"כ מש"ה יש מקום לומר שנחמיר במשוך לפ"ד הרמב"ם כיון שבלאה"נ רחוק קצת חשש דמאכולת א"כ רחוק לומר שהוא ממאכולת וגם נזדמן שנעשה משוך. אבל בחלוק שהמאכולת מצויה מאד ועדיף טפי אפי' ממכה המוציאה דם שהרי תולים בו אפי' תוך ג"י נקיים לד"ה. א"כ אין להחמיר בו אפי' במשוך שהרי תולים כתמים תוך ג"י במאכולת אפי' במשוך דכ"מ מסתימת כל הפוסקים אף ע"ג דאין תולים במכה אע"פ שמוציאה דם לדעת קצת פוסקים א"כ בבדיקת עד שתולים לד"ה במכה המוציאה דם כ"ש שיש לתלות במאכולת אע"פ שמשוך. ובלאה"נ חומרא זו של רז"ל י"ח עליה אפי' לפ"ד הרמב"ם כמ"ש המגיה ברמב"ם דפוס בארדיטשוב פ"ד מהא"ב גבי עד שאינו בדוק. וגם הרז"ה לא כ"כ לקושטא דמלתא. אלא לסתור דברי רבי ואין זה מוכרח. כ"ש שכל הפוסקים לא פסקו כרבי שהרי ר"י מטהר לגמרי לפ"ד הרמב"ן בהלכותיו והרשב"א א"כ דיינו לתפוס מלתא מציעתא דהיינו כר' חייא שמטמא משום כתם וא"כ אין להחמיר במשוך. ועכ"פ בחלוק ודאי אין להחמיר כלל אפילו לבע"נ מטעם הנ"ל דחלוק קיל טפי מעד שאינו בדוק לענין פ' מכגריס: