ו

וכ"ז בדין הרגשה דפתיחת המקור. אבל אם רק הרגישה זיבת דבר לח כ' בס"ט סק"ג סד"ה עוד כתב מ"מ מספיקא כו' מסתבר למיתלי כו'. וסד"ה בשו"ת אמ"ו דתלינן במצוי בכ"מ וכיון דשכיח כו' דדוקא בפתיחת כו' משא"כ בהרגשה כו'. ועי' בגמרא רפ"ח דנדה אם רוב ימיה כו' ובתוספות ובפסקי הרשב"ץ שם. א"כ אם בדקה א"ע אפי' אחר ב' מינוטין בערך ומצאה מראה לבן ודאי יש להקל בפשיטות אפי' לפ"ד התה"ד דלעיל ועמש"ל סעי' ג'. וזהו אף באשה שאינה רגילה בליחה לבינה אבל נשים שרגיל בהם ליחה לבינה ומוחזקת בזה נ' ודאי דאף אם לא בדקה כלל תליא ההרגשה בליחה לבינה דהא ה"ל רובא וחזקה לקולא וגם ליכא ריעותא. ול"ד למוצאה דם במי רגלים דמטמא ר' מאיר בעומדת וכ' הר"ן בתשובה סי' מ"ט משום דחייש למיעוטא דעכ"פ התם יש ריעותא. אבל הכא ליכא ריעותא דמסתמא י"ל היה ליחה לבינה ועוד הא אף כשמצאה דם ממש תלינן במכה ומהכ"ת לא יחשב גירוי הנ"ל כמכה ואדרבה י"ל דה"ל כמכה המוציאה דם. ועי' בש"ע סי' קצ"ו סעיף יו"ד דתולין גם בספירת ז"נ אף תוך ג' ימים וע"ש בס"ט ס"ק ל"ד. ואף גם במכה שא"י אם מוציאה דם ס"ל לרמ"א סימן קפ"ז ס"ה דתלינן במכה כשיש ס"ס כו'. וה"נ הוי ס"ס כהא דרמ"א ספק בא מהצדדים ספק מן המקור וגם אם מן המקור י"ל הוי ליחה לבינה כיון שרגילה בליחה לבינה כו'. ושוב ראיתי כן בחכמת אדם כלל צ"ט ס"ג וז"ל ונ"ל דה"ה נשים שרגיל בהם ליחה לבינה ומוחזקת בזה אפי' הרגישה זיבת דבר לח ולא בדקה טהורה כיון שמוחזקת בכך ורגילה בכך תלינן במצוי עכ"ל. הביאו הפתחי תשובה סי' ק"צ סס"ק ג'. אלא שהחכ"א לא הביא ראיה לדבר. ולפע"ד יש ראיה ברורה לזה מהא דתלינן במכה כנ"ל:

קיצור. שאם ההרגשה היה רק זיבת דבר לח יש לצדד להקל טפי ובאשה שרגיל בה זיבת ליחה לבינה י"ל אפילו לא בדקה א"ע כלל טהורה: