ד

ועוד שהרי הרמ"א והרדב"ז חולקים על סברת התה"ד באמרו דהרגשה סברא דאורייתא הוא. והאריך הרדב"ז ח"א סי' קמ"ט וכן בדין שלא יגזרו על ההרגשה שיש כמה מיני מאורעות שמא תבוא הרגשה לאשה ואינה פתיחת הקבר הלכך לא חששו לה כלל דהא אפילו היכא דאיכא דם אמרינן בגמרא דתלינן בהרגשת מי רגלים ובהרגשת עד ובהרגשת שמש וכ"ש היכא דליכא דם דתלינן בכל דהו ולא מטמאינן לה אפילו מדרבנן. כללא דמילתא דאם הרגישה בשעת וסתה בלאו הכי אסורה לשמש כל עונת הוסת ואם הרגישה שלא בשעת וסתה יש לחוש כ"ז שלא בדקה אבל אם בדקה א"ע יפה אינה חוששת כלל עכ"ל. ועכ"ז לא פירש אם הבדיקה תומ"י. אך כיון שנתבאר דגם להתה"ד אם בדקה א"ע תוך שיעור וסת ולא מצאה טהורה א"כ ע"כ הרדב"ז דחולק עליו וס"ל דהרגשה לחוד לא דמי כלל לדין וסת למ"ד וסתות דאורייתא. א"כ ממילא מובן דאף שבדקה א"ע אחר שיעור וסת ולא מצאה כלום טהורה. ולכאורה מהדין שבש"ע סי' ק"צ סל"ו גבי בדקה א"ע בעד שאינו בדוק ולשמואל ע"כ מיירי בהרגישה ואעפ"כ טהורה בפחות מכגריס. משום דתלינן פחות מכגריס שהיה בעד מקודם. וקשה דא"כ יהיה טמא מצד שהרגישה ועל כרחך יצא ממנה דבר מה. או עכ"פ מזה נכריח דהפחות מכגריס יצא בשעת ההרגשה. א"ו מוכרח דלא חיישינן מצד ההרגשה וא"כ כ"ש כשלא מצאה כלום. ואין לדחות דהתם היינו טעמא דתלינן שהרגשת עד היה מה שהרגישה. להכי אין מטמאין מחמת ההרגשה. כי דבר זה אינו מוסכם כלל רק להפך שאם הרגישה י"ל שאעפ"כ טהור כשיש לתלות משום אימור הרגשת עד הוא. אבל להחמיר ולומר שאף שלא הרגישה י"ל דהרגישה רק שסבורה הרגשת עד הוא. אף שכן כתב במשמרת הבית דקע"ח אין זה מוסכם כמ"ש בתשו' שב יעקב. ואעפ"כ הכא על להקל י"ל טעם זה וא"כ אין ראיה מכאן. (וע' תשו' פמ"א ח"ג סי' י"ג). ואפשר להרמ"א והרדב"ז דין הרגשה לא חמור מוסתות למ"ד וסתות דרבנן והתם קיי"ל דאף שלא בדקה א"ע כ"א זמן אחר הוסת נמי טהורה וע' בהרמב"ם פ"ג מהל' שגגות דין ה' משמע לכאורה אפילו לאחר ימים בדקה א"ע. מיהו ממ"ש אח"כ ואם מצאה א"ע טהורה כשבדקה אחר הוסת אפ"ל דמשמע כשבדקה א"ע סמוך אחר הוסת ובפ"ח מהא"ב דין י"ג משמע בהדיא שאפילו לאחר ימים בדקה ומצאה טהורה. ה"ז בחזקת טהורה. גם ממ"ש הר"ן בפ"ב דשבועות ולמה ניחוש שיהיו דמים מצויים בה שלא בשעת הוסת מפני שלא בדקה בשעת הוסת כו'. מוכח דאף למ"ד דצריך בדיקה היינו אפילו אחר ימים מהוסת סגי. ולכן ר"ל דמה"ט להרי"ף והרמב"ם א"צ בדיקה כלל וכמ"ש בב"י וש"ע סי' קפ"ד ס"ט בשמו ולכן אם נדמה דין הרגשה שהרגישה לדין וסתות למ"ד וסתות דרבנן י"ל דסגי אפי' בדקה א"ע אחר כמה שעות מההרגשה ולא מצאה כלום דטהורה וחומרת הב"ח וש"ך סי' קפ"ד ס"ט לחוש להספר יראים לא ס"ל כלל לכל האחרונים. כמ"ש הגאון אזמו"ר ז"ל שם ס"ק כ"ט בשם ב"י ט"ז כו"פ דלא כב"ח עכ"ל. וכן דברי הס"ט שם ס"ק י"ב. וכ"כ בס' תפארת צבי על הלכות נדה בסי' קפ"ד ס"ט. וע' ס"ט שם שאף להס"י טעם החומרא דחוק במאד:

קיצור. לפ"ד הרדב"ז י"ל אף אם בדקה א"ע אחר זמן מההרגשה ולא מצאה כלום טהורה. וכמו שהדין כן בוסתות למ"ד וסתות דרבנן. וגם הרמ"א בד"מ סי' קפ"ח סק"ב נוטה לדעת הרדב"ז: