א

סימן קלג

תוכן השאלה מבואר לקמן בהתשובה אות ז'. לדין הנזכר בב"י סי' קפ"ח בד"ה וכ' עוד בתה"ד אע"ג דהרגשה דאורייתא היא כדמוכח בפ' הרואה כתם (דנ"ז ע"ב) ה"מ היכא דליכא למתלי ההרגשה במידי אחרינא. אבל כשמצאה לחלוחית דלובן על העד אמרי' דההיא טפת לובן הוא דארגשה כו'. ובד"מ שם סק"ב כ' שצ"ע דלא אמר הרגשה דאורייתא היא אלא במצאה כתם עם הרגשה כו' אבל בלא"ה ל"מ שם דטמא. ובש"ע סי' ק"צ ס"א הביא בשם יש מי שאומר וז"ל ואם הרגישה שנפתח מקורה להוציא דם ובדקה אח"כ ולא מצאה כלום יש מי שאומר שהיא טמאה עכ"ל ופי' הכו"פ שם דאף להתה"ד דס"ל דאם הרגישה שנפתח מקורה ובדקה ולא מצאה כלום שהיא טמאה אינו אלא דוקא אי לא בדקה תיכף כשיעור וסת. משא"כ אם בדקה תוך שיעור וסת טהורה. וראייתו מוכרחת מהש"ס דט"ז ע"א דאף למ"ד וסתות דאורייתא הדין כן והתה"ד לא מחמיר רק לדמות הרגשה כמו למ"ד וסתות דאורייתא יעו"ש. וכיון שכן מוכרחים לומר דבבדקה א"ע ומצאה מראה לבן דטהורה היינו אף שבדקה א"ע אחר שיעור וסת להרגשה שהרי התה"ד ביאר בפירוש דאע"ג דאם לא מצאה כלום היא טמאה. אבל אם מצאה מראה לבן היא טהורה ומאחר שגם בלא מצאה כלום אינה טמאה להתה"ד ג"כ אלא אם היה הבדיקה אחר שיעור וסת. א"כ בכה"ג גופא היא טהורה כשמצאה מראה לבן. אלא שהחוות דעת לא ס"ל כהכו"פ וס"ל דבבדקה א"ע ולא מצאה כלום אף שהבדיקה היה תוך שיעור וסת לא מהני וטמאה היא. וא"כ לפ"ז גם בבדקה ומצאה מראה לבן דטהורה היינו רק כשבדקה א"ע תוך שיעור וסת וכ"כ בח"ד רס"י קפ"ח. אבל לא ראה דברי הכו"פ ונדחק בסוגיא דגמ' דט"ז א' לומר דרנב"י פליג על אוקימתות הראשונות בזה ג"כ. ואין דבריו נכונים. והנה לשטתו בבדקה ומצאה מראה לבן בעי' תוך שיעור וסת כ"כ רס"י קפ"ח. וג"ז אינו נכון. קיצור. הכו"פ מפרש דהתה"ד שבש"ע סי' ק"צ סס"א מיירי בלא בדקה א"ע בתוך שיעור וסת אלא לאחר שיעור וסת. והח"ד פי' דמיירי בבדקה א"ע תוך שיעור וסת ופי' הכו"פ עיקר: