י

אמנם בס"ט סי' קפ"ח מבואר שפסקו למעשה להקל בפארפאל אף ברואה ראיי' ממש והיינו באשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה וכ"פ אאזמו"ר נ"ע וז"ל ואעפ"כ כ"ז שלא חזרה חתיכה זו למקומה כל דם שתראה משם יש לטהר אם רואה שלא בהרגשה עכ"ל. ולהעמיד דבריהם נ"ל מטעם אחר דהנה כאאזמו"ר נ"ע (סוף ימיו אחר חיבורו הל' נדה שחיברו זמן רב קודם) צוה להדאקטער ר"י הנ"ל שיבאר לו ע"פ נתוח ענין החדר והלול ומהו חולי פארפאהל והעתיק לו באריכות והשייך לענין זה הוא דנפילת האם עצמה היא מלתא דלא שכיחא כלל. אלא שמעי הנרתק הנק' בלשונם שייד ובלשון המשנה והגמרא נקרא בית החיצון הוא הוא שמתרפה מאיזה סבה וניתק ממקומו ונעתק ונופל למטה. וכ"כ בתשו' נ"ב חי"ד סי' נ"ח (וע' בהשאלה שבס"ט רס"י קפ"ח או צואר האם שקורין בלשונם שייד שיצא לחוץ כו') וכיון שכן ה"ל כהא דאיתא בפ' אלו טריפות דנ"א בההוא אמרתא דהוה שדרן כרען בתרייתא דא"צ בדיקה בחוה"ש דתלינן דשגרונא נקטא משום דשגרונא שכיח חוט השדרה לא שכיח ולא מצרכינן לבדוק החוט השדרה אפי' אחר שחיטה כמ"ש בסה"ת סי' י"ט ובחי' הרשב"א ובהגמי"י ובטוש"ע סי' ל"ב. וא"כ כמו"כ גם כאן תלינן דהוא נפילת השייד ולא נפילת האם עצמה ולא מצרכינן לה לעמוד על הבירור בזה ע"י מיילדות בקיאות לידע ולהוודע ול"ד למ"ש הרשב"א בחידושיו פ"ק דחולין ד"ט בשם רבו דאחד מן הטעמים שהצריכו לבדוק הריאה וז"ל ועוד טעם אחר בדבר שהוא קרוב ומזומן לראותו כגון הריאה שאם יש בה סרכא מיד תראה לעינים בפתיחת הבהמה. אם אינו בודק נראה כמעלים עין מן האיסור עכ"ל. וכ"כ בתה"א דל"ג ע"ב דשאני התם שניכר לעיניים ממש. משא"כ הכא דצריך טורח רב כדי לעמוד על הבירור בזה ותדע דכ' שם דאם מן הטעם הנ"ל היה מותר לאכול מן הבהמה קודם שפתח אותה כו' ע"ש. הרי דבכה"ג אינו כמעלים עין מן האיסור כיון שעדיין לא פתח הבהמה אע"פ שעתיד לפותחה תומ"י וכ"ש בנד"ז. ועוד דשם כ' הטעם משום דהוא ג"כ מיעוט המצוי ושכיח (וטעם זה נקטו כל הפוסקים) וגם מפני שמזומן לראותו וניכר לעינים כו' משא"כ בנד"ז כנ"ל ואדרבה בנד"ז קרוב שא"א לברר לגמרי. ומאחר דמחזקינן שחתיכה זו שנפלה היא הפרוזדור ולא החדר א"כ י"ל שיש לתלות שהדם שהיא רואה משם שלא בשעת וסתה הוא בא ונמשך מהגידים והעורקים שבפרוזדור עצמו ולא מחזקינן שחזקתו מן המקור דאע"ג דבנמצא בפרוזדור תנן שחזקתו מן המקור היינו כשלא נתקלקל הפרוזדור. אבל בנד"ז שנתקלקל ונתרפו קשריו עד שניתק ונפל י"ל שעי"ז ג"כ פתוח פיות אותן הגידים והעורקים הנמצאים בפרוזדור כמ"ש הדאקטער ר"י הנ"ל וכ"ה בתשו' שב"י סי' מ"א בתשו' הגאון הרופא ר' ליב ממענץ. וע"ש דלענין השלייאם כ' דלא אמרינן שחזקתו מן המקור אלא דמספקינן שבא מן הגידים שבצואר הרחם רק גבי דם אמרינן שחזקתו מן המקור והיינו דוקא כשאין ריעותא בפרוזדור. משא"כ בנד"ז דה"ל כעין מכה וקלקול בפרוזדור יש לתלות שעי"ז גידי הפרוזדור מוציאים הדם כו'. ועוד דאפי' את"ל שבא מהמקור עכצ"ל דנפילה זו דהפרוזדור גורם לדם המקור שיבא בלא עת נדתה כאשר נראה בחוש שזהו הגורם א"כ כיון דסוף סוף זה גרמא ליציאת הדם א"כ יש לספק עכ"פ שגורם שיבא הדם משם ממש ממקום הריעותא כיון דאפשר הוא שיבא משם שהרי יש גידים בפרוזדור כנ"ל ואע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר מהא דאיתא בפרק הרואה כתם דנ"ח ומי מחזקינן טומאה ממקום למקום כו' דאע"ג דהתם מיירי בענין שא"א כלל שיבא הטומאה ממקום א' למקום השני זולת ע"י מקום אחר הממוצע ביניהם כמו מכתפה לצד פניה שא"א לבוא אא"כ ע"י שנגעה בידה. משא"כ הכא הרי אפשר מאד שיבא מהחדר לפרוזדור מ"מ כיון דעכ"פ סברא הוא דלא מחזקינן ממקום למקום י"ל ג"כ דכשאפשר לומר שהדם בא ממקום שנמצא לא מחזקינן לי' שבא ממקום אחר אע"פ שאפשר הוא. וע' בסמ"ע סי' רנ"ט סק"ו מ"ש גבי רוב וקרוב דכשנמצא במקום הקרוב בתוכו ממש לא אזלינן בתר הרוב מיהו זה אינו שייך כאן כיון דהדמים הבאים ממקום הרוב ג"כ אין להם דרך אחר כ"א דרך הקרוב וע' בת"ש רס"י ס"ג. אך עכ"פ נראה דבכה"ג יש לדונו כספק וכמ"ש בתשו' מע"צ סי' ס"ח שי"ל דכל שיש מקום לדם לבוא גם ממקום אחר (ר"ל לבד העלייה) הלך לו הרוב שיש לו לדם המקור על דמי העלייה ואדרבה נתרבה דמי טהרה של אותו האשה ותלינן בהו טפי מבדם המקור כשהוא שלא בשעת וסתה עכ"ל. והנ"ב סי' נ"ח כ' שמחמת הנפילה י"ל שישוסע עורק העלייה כו'. והנה זה ודאי פשוט דאם הדם בא מגידי הפרוזדור הוא טהור וכמ"ש בתשו' הגאון ממענץ הנ"ל שבתשו' שב"י הנ"ל דאף מותרי דמים הבאים מהגוף שהם דם נדות אם זבים דרך החדר מ"מ אם זבים דרך גידי הפרוזדור שלא ע"י החדר הוא טהור לגמרי וכ"מ ממ"ש התוס' פ' כה"י די"ז ע"ב ד"ה ודם העלייה. דהיינו טעמא דדם העלייה טהור דכתיב ממקור דמיה דוקא דמי מקור דהיינו חדר עכ"ל. וא"כ מה"ט גם דם הבא מגידי הפרוזדור הוא טהור דדוקא דמים הבאים מהחדר שהוא מקור דמים הם טמאים ואף דיש מ"ד מקור מקומו טהור היינו דדם שאינו נדות אינו מטמא אף שנוגע במקור אבל טומאת דם נדות הוא רק דוקא כשבאים ממקור דהיינו החדר. גם בהדיא אמרינן בברייתא דס"ו ע"א בידוע שמן הצדדים הוא בא וטהור. ואין לומר דהתם הכוונה דם היוצא מבשר הצדדים ע' רמב"ם ספ"ד שכ' מדוחק הצדדים כו' דמנ"ל שלא יצא הדם מהגידים שבצדדים ואין לסתור זה מדהוצרך ר' יוחנן משום רשב"י להביא מקרא מן התורה שהדם היוצא דרך דופן טהור משום דבעינן שיצא מדוה דרך ערותה. וא"כ מזה משמע שכשיצא מגידי הפרוזדור דהוא טמא דהא זהו דרך ערותה דזה אינו כי ר' יוחנן מיירי בדם היוצא מן החדר ומקור דמיה דרך דופן וכמ"ש שם דלמ"ד מקור מקומו טמא הדם טמא טומאת ערב משום דנגע במקור אלמא דמיירי כשבא הדם מן המקור ולכך ס"ל לר"ל דאף כשיוצא דרך דופן הוא טמא כיון דהוא דם החדר ור"י מטהר משום דאע"ג דהוא דם החדר אינו טמא אלא כשיוצא דרך ערותה אבל כשהדם יוצא מהגוף שלא ע"י החדר כלל אף שיוצא דרך ערותה הוא טהור כיון דאינו דם החדר כלל. ואל יפלא זה למה דם מותרי הגוף שהוא דם נדות כשיוצא דרך החדר יהי' טהור כשיוצא דרך גידי הפרוזדור שלא ע"י החדר דהא גדולה מזו מצינו דדם החדר עצמו לפעמים טהור כמו דם טוהר של יולדת דאמרינן מעיין א' הוא התורה טמאתו התורה טהרתו וכן דם קושי וכ"ש שי"ל כן על מותרי דם הגוף אף שראוי להיות דם נדות אילו יצאו דרך החדר מ"מ כשיצאו שלא ע"י החדר הם טהורים לגמרי. וגם כמו דבלא הרגשה טהור לשמואל מדאורייתא אף שבא מהחדר וכן כשבא בשפופרת או בחתיכה דשיעא כנ"ל דטהור לכ"ע גם מדרבנן כמ"כ כשלא בא כלל דרך החדר הוא טהור לכ"ע גם מדרבנן. וכיון שכן מאחר שאנו מחשבין זה לספק שקול שמא בא מהפרוזדור שנפל או מהעליי' א"כ בספק שקול י"ל דיש לטהר האשה כדמשמע ממ"ש התוס' פכה"י די"ז סע"ב סד"ה ואין שורפין וכ"מ מדברי הרמב"ן ר"פ המפלת ד"ה באפשר לפה"ק בל"ד וכ"כ בחי' הר"ן שם: