ט

ומ"מ כל צד היתר זה לסמוך על פי' ר"ש הוא דוחק כיון שרש"י ותוס' והרמב"ם והרשב"א והר"ן כולם מפרשים הסוגיא רק משום חציצה ממעט מבבשרה אלא דלעיל כתבנו דלהרמב"ם י"ל דטעמא דחציצה משום שאין דרך כו' וגם יש קושיא על שטת ר"ש מסוגיא דדף מ"א כמש"ל הגם שכתבנו לתרץ וכמ"ש הס"ט וגם להר"ש יש ב' דעות והיינו שטת הב"ח ושטת הט"ז. ואין ההיתר רק ע"פ דעת הט"ז בהר"ש. מיהו דעת הכו"פ והמע"צ בהר"ש הוא ג"כ דמיירי בפארפאל ממש. גם דעת השב"י בהר"ש הוא כמ"ש הט"ז. אך מ"מ קשה מאד להעמיד יסוד ההיתר ע"ז נגד שאר פוסקים שלא פירשו כפי' הר"ש. והס"ט צידד להקל די"ל שמחמת הנפילה נעשית מכה והוי כמכה שא"י אם מוציאה דם ובאמת דלגבי דם הנמצא על בדיקת עד הנוגע באותו חתיכה שנפלה י"ל כן וכמ"ש לקמן בשם הדאקטער שכ' וזאת לדעת שמנגיעה קלה להבליטה מהנפילה אף אם דבר רך כמו מוך יוכל לצאת דם ממקום הנגיעה כי העור נתפשט ונתרפה וזה דומה בתכלית לנפוח הנעשה בבשר השיניים הנקרא שקארבוט שמנגיעה קלה לבשר הנ"ל יוצא דם עכ"ל. ודם זה היוצא מבשר הרחם טהור הוא כי הוא כמו דם מכה שבמקור דה"נ הדם יוצא מנפיחת הבשר כו' ודם נדות הוא הדם היוצא מפיות הגידים והעורקים שבדפנות האם כ"כ הדאקטער הנ"ל. וז"ל הדאקטער הנ"ל ששאלתי ממנו אם האם מלא דם כמ"ש המ"ב או שרק בעת וסתה מתמלא דם והיתה תשובתו וז"ל בחלל האם בלתי נמצא דם כלל. דם הזה מתקבץ לאט לאט בהמשך חדש ימים לסעיפי העורקים שמספרם עצום מאד הנמצאים בדפנות האם שמתנפחים מאסיפתו לפי מדתם הקצוב עד זמן הקצוב ואז נפתחים פיות העורקים והדם נסתנן לחלל האם הפתוח תמיד זולת בעת ההריון הוא סגור משם לביה"ח ולחוץ עכ"ל. וכ"ה ג"כ בהשאלה של הרופא שבתשו' מהרמ"ל סי' קי"א ומקור דמיה הוא המקורות שברחם שהם נפתחים והדם זה מהם ולא מן הרחם עצמו כי הוא מקוה לדם ולא מקור עכ"ל. ור"ל שהוא מקוה לדם שהדם נמשך מן המקורות שהם פיות העורקים לתוך חלל האם שהוא המקוה לדם טמא ולכן שנינו דם החדר טמא. אך מה שהבין מזה בתשו' שב"י סס"י ל"ז דהדם שיוצא מן הדמים הנקווים במקור לא אסרה תורה כו' שהאם מלא דם כו' הבין שיש באם בתוך חללה ג"כ מקוה דם טהור. וזה אינו דשנינו דם החדר טמא כי בחללו אין שום דם אחר אלא דם המסתנן לו מהעורקים הנ"ל שהוא דם נדות רק בהא שפיר קאמר דדם היוצא מבשר דופן האם מחמת דוחק העד אינו בכלל זה כי דם נדות אינו רק דם הנמצא בחלל האם שהוא בא מפתיחת הגידים הנ"ל. משא"כ דם היוצא מבשר האם שנפח מחמת הנפילה ה"ז בכלל דם המכה גם מ"ש שאין חוששין שע"י נגיעת העד יפתחו הגידין ג"כ סברא נכונה ולכן דם הנמצא ע"י בדיקת עד כשנוגעת בחתי' שנפלה יש לטהר. ויש לדמות זה לדין בדקה א"ע בעד שאינו בדוק דאע"ג דהתם כ' אאזמו"ר נ"ע דהטעם משום שנולד הספק בהעד קודם בדיקה הרי ה"נ בנד"ז כיון שידוע לנו מקודם הבדיקה שע"י נגיעת העד בחתיכה יוכל לצאת דם ה"ז כמו נולד הספק קודם הבדיקה וכמ"ש אאזמו"ר נ"ע בק"א דסי' קפ"ז (סקכ"ג ד"ה ומ"ש הח"צ) וז"ל וה"ה בספק מכה שא"י אם מוציאה דם ל"ד לספק שלאחר בדיקה כו' עכ"ל ע"ש. וכאן אין לחלק בין פחות מכגריס ליותר מכגריס דלגבי דם היוצא מהמכה ע"י העד יש לתלות ג"כ אפי' ביותר מכגריס טובא. וראיתי בתשו' הגאון רע"ק איגר נ"י סי' ס"ב שהחמיר בבדיקת עד משום דבדיקת עד אין לצרף הקולא דשלא בהרגשה חזיתי' משום דאמרינן ארגישה וכסבורה הרגשת עד הוא. והיקל ברואה שלא בהרגשה אף בראיי' ממש ולא בכתם. ולענ"ד אזיל בתר איפכא כי כמו דגבי בדיקת עד יש מחמירים לומר דתלינן דארגישה וכסבורה כו' כמ"כ גבי רואה אע"ג דלא הרגישה פתיחת המקור הרי י"א (מהרשש"ך בשב"י וכ"ד הנ"ב והח"ד) דהרגשה שמרגשת שזב ממנה דבר לח נמי נקרא הרגשה. ואע"ג שרבו החולקים מ"מ גם בבדיקת עד כשלא הרגישה יש מקילים דלא אמרינן ארגישה וכסבורה כו' ואף את"ל דבזה יש לנטות יותר החומרא דהרגשה מ"מ הרי עכ"פ בבדיקת עד יש צד גדול לתלות שע"י נגיעת ודוחק העד יוצא הדם מבשר מהחתי' דזהו דם מכה ממש לכ"ע דהיינו אף לרש"י ותוס' וכל הפוסקים. וכבר כ' הב"י סי' ק"צ גבי בדיקת עד דכל היכא דאיכא למתלי תלינן מדלא ארגישה ממש. משא"כ גבי רואה ראייה גמורה שלא ע"י בדיקת עד קרוב יותר שהדם יוצא מהנקב שבחתי' דהוא דם נדות ואין להתיר רק ע"פ פי' ר"ש והרא"ש לפ"ד הט"ז כמש"ל. וע"ז קשה להשען. וגם השב"י סס"י ל"ז והכו"פ התירו והקילו במה שמוצאה ע"י בדיקת עד דוקא ע"ש: