ז

והנה מ"ש בהרא"ש והטור ורי"ו וכן עשה רבינו שמשון מעשה באשה שנעקר מקור שלה כו'. זה אינו דין הש"ס ממש כי בש"ס מיירי בחתיכה שנתהווה ונתגדל במקור אבל איננה חלק מחלקי המקור. אבל עובדא דרבינו שמשון הוא שהחתיכה היא שנעקר מחלקי המקור ממש. ואאזמו"ר נ"ע סי' קפ"ח סק"י הביא בזה שני דעות בפי' דעת הר"ש בעובדא שלו. הא' היא דעת הב"ח הובא בש"ך דלדידי' אין להתיר בזה רק מה שהתירו בחתיכה דמיירי הש"ס דהיינו הדם שבבקעים ולא הדם שע"ג החתיכה אלא שהדם שהיו בהבקעים אפילו אם פירש אח"כ (כשכבר הי' בביה"ח) מבקעי החתיכה ויצא על העד טהור ולא חיישינן שמא כו' ומיהו דוקא כו' ע"ש. אבל דעת רמ"א והט"ז דאף דם שלא הי' מובלע בבקעי החתי' כו' ול"ד לחתיכת בשר בעלמא כו' (דהיינו חתיכה דמיירי בש"ס) ע"ש וכ"כ הגאון מ' יוסף ז"ל שטיינהרט (בעה"מ שו"ת זכרון יוסף) הובא בספר באר יעקב דצ"ה ע"א שכן פי' רבו השב יעקב סי' ל"ז דברי הט"ז. והוא עצמו כ' שלולי דברי רבו הי' אומר דאף הט"ז אינו מטהר רק הדם שבבקעי החתיכה כו' ע"ש. והבאר יעקב דע"ו עמוד רביעי כתב לו ע"ז שלא יתכן לפרש דברי הט"ז אלא כדפי' השב"י וגם פי' שגם דעת הב"ח כן והג"מ יוסף בר"ע ז"ל השיגו ע"ז שהשיא דעת הב"ח לדעת אחרת אלא דהב"ח אינו מטהר רק הדם שבתוך הבקעים ע"ש דע"ח ע"ג ע"ד. אבל בפי' דעת הט"ז הסכים לו שהוא דוקא כדפי' השב"י ושכן הוא ג"כ דעת תשו' פנ"י סי' ו' דכתב וז"ל אפילו אם דם ממש הוא ויוצא בלא חתיכה מ"מ כיון שהחתיכה מוציא דם מן המקור אין זה דרכה כו' עכ"ל ע"ש בבאר יעקב דע"ט עמוד שני וע"ש דפ"א ע"א דהמחבר הוכיח דעכ"פ דעת רמ"א כהט"ז מדכ' בד"מ ואע"ג דקאמר ר"פ המפלת כו' ע"ש. וזהו לכאורה ראי' גדולה דאל"כ מהו הקושיא מהש"ס די"ל הש"ס מיירי בחתיכה דשיעא ויש עמה דם דטמאה דליכא למיתלי שהדם הי' תחלה בבקעי החתיכה כיון דהחתיכה שיעא. משא"כ בנדון דהר"ש י"ל דמיירי כמ"ש הב"ח ולמה הניח רמ"א בצ"ע. אבל למאי דפרישית דרמ"א ס"ל כמ"ש הט"ז ופנ"י בדעת הר"ש לכן מקשה שפיר כו' והתירוץ ע"ז צ"ל כאשר כ' אאזמו"ר נ"ע ול"ד לחתיכת בשר בעלמא כו' כנ"ל:

ויש עוד ב' שטות בפי' ד' הר"ש מקוצי בעובדא שלו שלא הזכירם אאזמו"ר ז"ל נ"ע והם שטת הרב"י ושטת המעי"ט. ושטת המעי"ט לכאורה הוא רק כמו הב"ח שאינו מתיר רק דם שהי' בתוך הבקעים ואח"כ פירש בביה"ח מהבקעים לחוץ אך א"כ קשה דגם לדידי' אינו מתורץ מה שהקשה על הב"י דלרש"י נמי טהורה כיון שבשעת נפילת החתיכה לביה"ח טהורה לפרש"י ג"כ אף שהוא חתיכת מקור דהיינו הך דינא דדף מ"א מקור שנעקר כו' דדם אמר רחמנא ולא חתיכה (והיינו בחתיכה דאינו פלי פלויי אף שיש דם בתוכה טהורה). ולכן אף אם אח"כ בביה"ח פירש דם מחתיכה זו י"ל דטהורה כמ"ש הב"ח דמיד שנפלו לביה"ח ה"ל כאילו נפלו לחוץ וכיון שאז היתה טהורה משום דדם אמר רחמנא ולא חתיכה אם לא הי' פלי פלויי שוב אח"כ אע"פ שנמשך ופי' מהם דם טהורה. וי"ל דהב"ח לא כ"כ רק להר"ש דההיתר משום דאין דרך רואה בכך משא"כ לפרש"י דאין ההיתר רק משום חציצה א"כ כל שאח"כ פירש הדם מהחתיכה בביה"ח ולא יש עוד חציצה טמאה. ומיהו גבי הרגשה כ' החוות דעת רס"י ק"צ דאם לא הרגישה שזב ממקורה רק שמרגשת שזב בפרוזדור נראה דטהורה כיון שבשעה שנפל מהמקור לפרוזדור לא הרגישה ורחמנא טהריה לדם שבא בלא הרגשה מאין יתחיל הטומאה בפרוזדור עכ"ל. א"כ כמ"כ י"ל לענין חציצה לפרש"י אך כ' שם שהנ"ב ס"ל דאפי' במרגשת שדבר לח זב בפרוזדור אפילו לא הרגישה בשעה שזב ממקורה ג"כ מקרי הרגשה א"כ י"ל המעי"ט ס"ל כך לענין חציצה לפרש"י. ותדע דהס"ט כ' בתשו' ב' ד"ה ומ"ש מעכ"ת בהשגות וז"ל לדעת הב"י אם ראתה אח"כ דם להדיא אף שמחתיכות שמבית החיצון בא מקרי דרך ראיי' עכ"ל. הרי ס"ל דהב"י מטמא גם במה שמטהר הב"ח לדעת ר"ש בדם שהיו בתוך הבקעים ואח"כ פירש כו' מכ"ש שי"ל כן לפרש"י גבי חציצה אך באמת פירושו בהב"י אינו נ' אלא שי"ל דטעמו דהב"י היינו משום דחיישינן שהדם הי' ע"ג החתיכה כו'. ובתשו' מעיל צדקה סי' ל"ד כ' וז"ל ובלי ספק לפירושו (ר"ל לפי' המעי"ט) מיירי שראתה דם מן המקור עם אותו החתיכה דאל"כ כו' ע"ש. הנה הבין דהמעי"ט מטהר ע"ד דעת הט"ז והפנ"י אכן אין דבריו מוכרחים דמ"ש וא"כ איך יחזיר לטומאה לאחר שיצא אגור בחתיכה. הנה אילו הי' דם זה דם חתיכה שאינה מחלקי המקור שהדם אינו דם נדות כלל לרבנן בתראי ודאי שפיר קאמר איך יחזור כו' אבל בחתיכה זו דמיירי הר"ש שהיא מחלקי המקור שהדם האגור בה הוא דם נדות רק שהי' טהור משום חציצה. א"כ אפשר לומר דכשפירש מהחתיכה בבית החיצון דיחזיר לטומאה: