ה

ולכאורה יש להביא ראיה לפי' זה דעיקר טעם המיעוט מבבשרה ולא בחתיכה ולא בשפופרת הוא משום שאין זה כדרך שהנשים רואות דבר"פ הרואה כתם אמר שמואל בדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה דם עליה טהורה שנאמר בבשרה עד שתרגיש בבשרה האי בבשרה מבעי' ליה שמטמאה מבפנים כבחוץ א"כ לימא קרא בבשר מאי בבשרה ש"מ עד שתרגיש בבשרה. ואכתי מבעי' ליה בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה תרתי ש"מ עכ"ל הגמ'. וכ' הר"ן שם בחידושיו וז"ל תרתי ש"מ פי' דכיון דדרשינן מבבשרה עד שתרגיש בבשרה ממילא משמע ולא בשפיר ולא בחתיכה שאין בכיוצא בזה הרגשת דם אלא הרגשת שפיר וחתיכה עכ"ל. ונ' שהוצרך הר"ן לומר דטעמא דלא בשפיר ולא בחתיכה הוא משום שאין זה הרגשה הגם שלכאורה הוא דוחק וכמו שהקשה ע"ז הרבה בס"ט. משום דקשיא ליה להר"ן ז"ל איך אמר שמואל תרתי ש"מ מבבשרה לבד מה שמטמא מבפנים כמבחוץ דנפקא מבבשר דהא בגמ' דכ"א ע"ב משמע דא"א לומר תרתי ש"מ דאל"כ מאי מקשה שם על ר' זירא דאמר בבשרה ולא בשפופרת. האי בבשרה מיבעי' ליה שמטמא מבפנים כבחוץ. והוצרך לתרץ א"כ לימא קרא בבשר מאי בבשרה ש"מ תרתי משמע דמבשרה לחוד א"א לשמוע שני דברים רק א' דאת"ל דאפשר לשמוע מזה ב' דברים כמו לשמואל דיליף מזה ב' דברים הרגשה ולא בשפיר א"כ מהו הקושיא לר' זירא דלמא ר' זירא לא בעי הרגשה ויליף מבבשרה ג"כ רק ב' דברים שמטמא מבפנים כבחוץ ולא בשפיר וחתיכה א"ו משמע פשט הגמ' שא"א לשמוע ב' דברים מבבשרה אלא חד מבבשר וחד מבבשרה ור"ל דאל"כ נימא קרא בבשר מאי בבשרה ש"מ תרתי. והשתא היה קשה להר"ן איך אמר שמואל דמבבשרה ש"מ ב' דברים מלבד הא דילפינן שמטמאה מבפנים כבחוץ מבבשר וע"כ הוצרך הר"ן לומר דהנך ב' דברים הן רק דבר א' לבד דהיינו הרגשה וממילא משמע ולא בשפיר ולא בחתיכה. אכן הס"ט בחידושיו הקשה ע"ז והעלה דהא דממעטינן ולא בשפיר ולא בחתיכה אינו מצד הרגשה כלל ודבריו נכונים בזה. אך לא שת לבו ליישב הענין שהכריחו להר"ן לפרש כן דמאחר שהם באמת ב' ענינים א"כ איך שמעינן הנך תרתי מבבשרה. אמנם לפמ"ש בדעת הרמב"ם דהא דממעטינן מבבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה עיקר הענין הוא דממעטינן כל שלא ראתה כדרך שהנשים רואות. א"כ לפ"ז א"ש הא דיליף שמואל מבבשרה ג"כ הרגשה. דהוא ג"כ מהך טעמא דכיון שלא הרגישה לא ראתה כדרך שהנשים רואות. וכדאמרינן רפ"ק אשה מרגשת בעצמה הרי דרך הנשים להרגיש והלל ג"כ לא פליג אלא דאמר כסבורה הרגשת מי רגלים הוא. והשתא א"ש דשני דברים אלו ענינן א' דמטעמא דממעט ולא בהרגשה מהך טעמא ממעט ולא בשפיר ולא בחתיכה (אלא דלמסקנא מודה שמואל דשלא בהרגשה טמאה מדרבנן. משא"כ בשפיר וחתיכה טהורה לגמרי משום דהתם כשראתה בחתיכה ניכר לכל שאין זה כדרך שהנשים רואות לכך לא גזרו בזה רבנן. משא"כ ברואה בלא הרגשה אינו נודע לכל שלא ראתה כדרך שהנשים רואות רק לה נודע זה ע"כ גזרו רבנן. א"נ י"ל משום דחיישינן מדרבנן דלמא ארגישה ולאו אדעתא כדפרש"י דנ"ח ע"א) והוא משום שלא ראתה כדרך שהנשים רואות וכיון שכן הנך תרתי חדא מלתא נינהו ממש לכן ילפינן תרווייהו מבבשרה. אבל ענין שמטמאה מבפנים כבחוץ הוא ענין אחר ע"כ א"א ללומדו מבבשרה אפי' עם חד מהנך תרתי הנ"ל ולכך הוצרך הש"ס לומר לר' זירא דא"כ נימא קרא בבשר כו'. וכ"ז א"ש לפי' הרמב"ם דהא דממעט ולא בשפיר ולא בחתיכה הוא משום שלא ראתה כדרך שהנשים רואות שלפ"ז י"ל שהוא נלמד יחד מבבשרה עם הרגשה. אבל לפרש"י דטעמא דלא בשפיר ולא בחתיכה הוא משום חציצה א"כ הרגשה הוא ענין בפ"ע דהא דעת רוב המפרשים דהרגשה דבעי שמואל זהו שמרגשת בגופה כמ"ש הרמב"ם ונזדעזעה ולא הרגשת זיבת דבר לח. וא"כ הרי הרגשה זו אינה בבית החיצון והא דבעינן שלא יהיה חוצץ זהו שלא יחצוץ בין הדם לבית החיצון ומש"ה בפלי פלויי שהדם נוגע בבית החיצון טמאה. א"כ הם ודאי ב' דברים. ואפי' לדעת מהרשש"ך בתשו' שב"י דהרגשת זיבת דבר לח נק' הרגשה והיא הרגשת בית החיצון מ"מ הוא ענין נוסף על הא דבעינן שלא יהיה חציצה דלא די במה שאין חוצץ כ"א שתרגיש הדם. ולכן כתמים הם דרבנן למ"ד הטעם משום שלא הרגישה אף שלא היה שום חציצה וכן יש בדרשה דלא בשפיר ולא בחתיכה ענין נוסף על הא דבעינן הרגשה כי מצד הא דבעינן הרגשה י"ל כמ"ש הס"ט דזה מקרי הרגשה כיון שמרגשת החתיכה שבתוכה דם נדה כולא חדא הרגשה היא רק מ"מ ממעטינן משום דבעינן שלא יהא חציצה וא"כ איך אמר שמואל תרתי ש"מ. מיהו ז"א דאת"ל זיבת דבר לח נק' הרגשה א"א לומר דמה שמרגשת החתיכה הוי נמי הרגשה לדם שבתוכה דא"כ גבי בדקה א"ע בעד נמי נימא דמה שמרגשת העד בביה"ח הוי הרגשה לדם שעליו. וא"כ מאי משני הש"ס ר"פ הרואה לעולם דארגישה ואימור הרגשת עד הוא ת"ל דהרגשת העד זהו הרגשה להדם וכן מוכח שם ממי רגלים דהרגשת מ"ר לא נק' הרגשה להדם המעורב עמהן וכ"כ שאין הרגשת החתיכה נק' הרגשה לדם שבתוכה והס"ט לא כ' דכולא חדא הרגשה היא רק כשהרגישה בגופה ונזדעזעה שהרגשה זו י"ל דעולה ג"כ להדם שבתוך החתיכה. וא"כ לפ"ז למהרשש"ך דזיבת דבר לח נק' הרגשה א"כ כשיש הרגשה זו כ"ש שאין כאן חציצה לפ"ז א"ש דכיון דשמואל בעי הרגשה שירגיש זיבת הדם בביה"ח מכ"ש דממעט ולא בשפיר ולא בחתיכה וא"ש דלומד הנך תרתי מבבשרה דר"ל דלומד דבעי' הרגשה וממילא ממעט ולא בשפיר ולא בחתיכה. ומיהו מ"מ אינו מתורץ דהא גם מהרשש"ך דס"ל דהרגשת דבר לח בביה"ח נמי נקרא הרגשה מ"מ מוכרח להודות דגם הרגשת הגוף נק' הרגשה כמבואר מסוגיא דר"פ הרואה. והרגשה זו נ' דעולה ג"כ לדם שבתוך החתיכה. וא"כ מנ"ל לשמואל ללמוד תרתי מבבשרה נהי דיליף הרגשה נימא דהוא הרגשת הגוף. וא"כ אפי' בשפיר וחתיכה מטמאה דהא איכא הרגשה ואם אינה מרגשת הרגש הגוף אז הוא שתהיה טהורה כשרואה בחתיכה ומנ"ל למעט לא בשפיר לא בחתיכה בכל ענין. וכ"ש לדעת הרבה מפרשים דעיקר הרגשה דמיירי שמואל הוא הרגש הגוף ולא הרגשת לחלוחית ומוכרח דאפי' רואה בחתי' עולה הרגשה זו לגבי הדם שבתוך החתיכה כמ"ש הס"ט וא"כ מנ"ל למעט לא בשפיר ולא בחתיכה. וליישב שטת רש"י י"ל דודאי לשמואל דס"ל דבעי' הרגשה צ"ל דבעינן כדרך שהנשים רואות. ולדידיה י"ל באמת דממעט שפיר וחתיכה מהאי טעמא ולכן אמר תרתי ש"מ. אבל הא לפי המסקנא שם מסיק רב אשי דשמואל לא איירי כלל בהרגשה. וכמו שהאריך הס"ט סס"י ק"צ לפ"ד רש"י. ולפ"ז י"ל דלא בעינן כלל כדרך שהנשים רואות רק ממעט ולא בשפיר ולא בחתיכה משום חציצה. וסוגיא דפ' המפלת דכ"א דמשמע דממעט שפיר וחתיכה רק משום חציצה. אבל טעמא דלא ראתה כדרך שהנשים רואות לחוד לא מהני אתיא כמסקנא דרב אשי שם דשמואל לא איירי בהרגשה כלל כו'. ולפ"ז יצא לנו דהפוסקים דבעינן הרגשה אף לפי המסקנא וילפינן מבבשרה עד שתרגיש בבשרה עכצ"ל דהא דממעטי מבבשרה ולא בשפיר ולא בחתי' היינו רק משום דילפינן מבבשרה שתראה כדרך שהנשים רואות כו'. ולכן ילפינן מבבשרה הנך תרתי והיכא שראתה שלא כדרך שהנשים רואות טהורה אף ע"ג דליכא חציצה: