א

סימן קכז

בנידון מה שנחלק בתשו' ח"צ סי' מ"ו על הב"ח סי' קפ"ח דכל שהיה לבן וירוק ביציאתו מן הגוף. הנה בשו"ת מים רבים סי' מ' מ"א פסקו ארבעה רבנים כדעת הח"צ לטהר הכתמים היוצאים בסימני טהרה הובאו בספר עיקרי דינים סי' כ"א אות ל'. וכ"נ דעת החוות דעת סי' קפ"ח דאזלינן בתר יציאה מהגוף גם לכאורה גבי לבן אפילו להב"ח אין שום שרש לחומרא זו דהא כאן לא שייך הטעם מה שכתב דעד כאן לא פליגי חכמים אעקביא כו' אבל כשנשתנה כו' חיישינן ללקוי כו'. אלא שבספר תפארת למשה כ' דהב"ח לשיטתי' דס"ל לבן נמי לקותא היא אבל אנן לא קיי"ל כוותי' בהא כמ"ש הט"ז רס"י קפ"ח ואם איתא כו' דאפילו בלובן כו' ע"ש וכיון דלבן לאו לקותא הוא מהכ"ת נחוש ללקוי למפרע אע"פ שאחר שנתייבש נתאדם בקצותיו אם לא לחוש כמ"ש הכו"פ רס"י קפ"ח אולי יש בו תערובות אודם אלא שלחות הלבנה חופף עליו כו'. אבל באמת בב"ח עצמו בחיבורו ובתשו' סס"י פ"ד לא משמע כלל חששא זו רק דלמא לכשנעקר מן הגוף הוא נעשה ירוק כו' כעקביא. וא"כ בלבן לא שייך לומר כן לדידן עכ"פ. וגם בירוק י"ל כהח"צ משום דכל הטמאות כשעת מציאתן ואזלינן בתר יציאה מהגוף. ואע"ג שהתוס' ריש נדה ס"ל דהא דכל הטמאות כשעת מציאתן הוא רק לתרומה ולקדשים כו' היינו כשיש חזקה דמעיקרא להיפך שמקודם היה חי משא"כ הכא אדרבה אשה בחזקת טהרה עומדת. ומ"מ למעשה אין להקל נגד משמעות הט"ז וש"ך ודעת המנ"י והבל"י רס"י קפ"ח. אבל זה נראה שאין צריכה להמתין עד שיתייבש ולבודקו כ"א בעודו לבן וירוק לח תוכל לשוטפו במים כו' כמ"ש כת"ר. ויש לסמוך בזה ע"ד הח"צ וסיעתו דלעיל. מיהו בתשו' מים רבים שם משמע שלא תסמוך על עצמה בזה כ"א שהמורה יראהו שהוא רק ירוק או לבן כו':