ד

גם יש ראיה לכ"ז ממ"ש בגמ' די"ט ע"א ושחור זה לא מתחלתו כו' ומבואר הפי' לעיל די"ל הפי' באחד משני אופנים. אם שבבית החיצון השחיר ומה"ט דוקא טמא או שי"ל עכ"פ משום בשעת עקירה מהמקור היה אדום הא לאו הכי לא הי' טמא כלל כיון כשנעקר כבר לא היה אדום אף אם מתחלה קודם לזה היה אדום א"כ כש"כ אם בשעה שנעקר היה לבן רק שאח"כ חוץ לגוף ביובש נהפך לאודם שאין לחוש כלל. והנה כ"ז אף את"ל שאח"כ נתאדם מעצמו אפ"ה י"ל כל שבבשרה לא היה אדום לית לן בה כנ"ל. אבל עוד זאת הרי הח"צ כתב שי"ל שינוי האויר עם הבגד גרמו לו להתאדם כו' והביא ראיה לזה שי"ל כן. ואולי להעיר עוד דמיון ע"ז ממ"ש בגמרא פ"ד דחולין דע"ה א' אוירא גרים כו' כמ"כ כאן להיפך דבבשרה תליא מלתא. והנה הא דבכתמים טהורים מן התורה פי' הס"ט סס"י ק"צ ס"ק צ"ג שי"ל דהתורה לא טימא אלא היכא דודאי מגופה אתאי. אבל כתמים דאיכא למימר דמעלמא אתאי לא אסרה התורה אע"ג דבעלמא קיי"ל דספיקא דאורייתא לחומרא מ"מ כאן גזה"כ הוא דספיקא שריא כו'. והביא ראיות לזה וכ"מ מפרש"י פ"ד דב"ק דל"ח ע"ב שתראהו מגופה ולא שתמצאהו בבגדה כו'. ועיין מזה בדברי אאזמו"ר הגאון נ"ע רס"י ק"צ דס"ל ג"כ משום צירוף אשה בחזקת טהרה עומדת. וא"כ עכ"פ כ"ש הכא כשהדם כשהיה לח הי' לו מראה טהור דהוחזק לדם טהור נוסף על חזקת טהרה דאשה א"כ מה שנהפך לאודם ביובש כיון שי"ל דספיקא מיהו הויא ששנוי האויר עם הבגד גרמו לו להתאדם לא גרע מהספק דילמא מעלמא אתאי דגבי כתמים דהוא ספק רחוק יותר מספק כמ"ש בגמ' רפ"ק ד"ג ע"א בצפור לא נתעסקה בשוק של טבחים לא עברה האי דם מהיכא אתאי כו'. וא"כ מדאורייתא פשיטא שהיא טהורה מטעם הנ"ל. וטומאת כתמים שמדרבנן לא מצינו שגזרו רק על דם טמא ממש ונגד הספק דמעלמא אתאי דהוא ספק גרוע תדע דאפילו הכותים לא נחשדו על כתמיהם מה"ט כמ"ש התוס' דנ"ו סע"ב דסברא דמגופה אתא. משא"כ בספק הנ"ל אין לחדש גזירות מדעתנו. ועוד יש לצרף הספק שמא גם מה שנשתנה ביובש לאודם אין זה אדום הטמא מן הדין וכמ"ש הס"ט סס"י ק"ץ לצרף ספק זה גבי קרטין אף שהם אדומים מתחלתן ועד סופן וכ"ש באודם זה שנתחדש עתה ביובש ודאי יש רגלים לדבר לעשות מזה ספק שמא אין זה מראה אדום הטמא וה"ל ס"ס וגם תרתי חזקה ובשו"ת מים רבים סי' מ' מ"א פסקו ארבעה רבנים כהח"צ הובאו בספר עיקרי דינים סי' כ"א אות למ"ד: