ב

ועוד נלע"ד ראיה להח"צ דאם היה סברא להש"ס דבנתאדמו קצותיו כשנתייבש מודו חכמים לעקביא א"כ כשמקשה הש"ס בנדה י"ט ב' וחכמים מטהרים היינו ת"ק. ה"ל לשנויי איכא בינייהו כשחזר ונתאדם קצת כשנתייבש דחד מהני תנאי מטהר אפילו בכה"ג וחד מטמא. וזה עדיף מהתירוץ דאיכא בינייהו לתלות. ודוחק לומר משום דס"ל להש"ס דבכה"ג אין שום תנא שיטהר דזהו דוחק גדול ועוד הא גם לאיכא בינייהו לתלות עכ"פ חד מהם מוקמינן ליה דלא כהלכתא. א"כ ה"נ יאמר כן. ואם משום דא"כ יצטרך לומר דחכמים בתראי מטהרין בכה"ג וזהו דלא כהלכתא דאין מוכרח לומר כן וכמ"ש בשבת דכ"ד איכא בינייהו הא דרב ברונא ולא מסיימי. ועוד הרי כל דברי הב"ח אינם שייכים רק לשינוייא ואיבעית אימא כו' ה"נ מילקא הוא דלקי אבל לשנוייא קמא אין מקום לכל זה. גם ממ"ש הרשב"א בתה"א שער א' ראיה שלא לתלות בירוק מהא דרפ"ג גבי חתיכה ירוקה מוכח דאין שום חילוק בין לח ליבש דהא חתיכה יבישה הוא והביא ראיה ממנה לענין ירוק לח. ועוד דהא ודאי במראה לבן השיב הח"צ תשובה נוצחת על הב"ח וז"ל ועוד מה יאמר בלבן שכל הדעות שוות בו לטהר ולא הוזכר בו ליקוי כלל עכ"ל. ור"ל א"כ לא שייך מ"ש הב"ח דע"כ לא פליגי חכמים אעקביא כו' וא"כ אף אם נתאדם אחר שנתייבש אין לבדות בשום ענין לומר שהיה אדום מתחלתו אלא שלקה ונתלבן ולכן חזר ונתאדם כשנתייבש דאין שייך לומר כן אפילו להב"ח רק בירוק משום דבלא"ה ס"ל לעקביא דמילקא הוא דלקי ע"כ י"ל דבחזר ונתייבש גם חכמים מודו. משא"כ בלבן דליכא למ"ד דמילקא הוא דלקי ודאי דמשום שחזר ונתאדם בקצותיו כשנתייבש אין לבדות דמילקא הוא דלקי מקודם וא"כ ודאי תמוה מדוע תפס הב"ח דגם בכתם לבן הדין כן כמו בירוק. וראיתי בספר תפארת למשה סי' קפ"ח דהב"ח לטעמי' אזיל דשייך בלבן לקותא דהא אוסר בלבן אחר רחיצה אף שלא נשתנה. וגם זה אינו מספיק דזה אינו ענין ללקותא כלל אפילו להב"ח ועוד דהא עכ"פ אנן לא קיי"ל כהב"ח בזה שאוסר אחר רחיצה וא"כ לבן אינו לקותא כלל. וא"כ מדוע משמעות הט"ז והש"ך שכ' רק דא"צ להמתין בלבן וירוק עד שנתיבש משום דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואחזוקי ריעותא לא מחזקינן שמזה הוכיח הבל"י דמ"מ אם נמצא אח"כ שנתאדם בקצותיו דטמאה ומשמע גם בלבן כמו בירוק וכ"כ בהדיא בכו"פ רס"י קפ"ח. ואין לזה טעם כלל אפילו אם נחזיק כהב"ח בירוק. וצ"ל הטעם כמ"ש בכו"פ רסי' קפ"ח אולי יש בו תערובות אודם אלא שלחות הלבנה חופף עליו כו'. אבל באמת הב"ח עצמו בחיבורו ובתשו' לא משמע כלל שחשש לחששא זו כ"א כל החששא דלמא אחר שנעקר מן הגוף הוא שנעשה ירוק כו' כעקביא דהכא י"ל דגם חכמים לא פליגי כו' ע"ש וא"כ בלבן לא שייך כלל חששא זו לדידן עכ"פ: