ג

והא דלא הביאו מכאן לפשוט האיבעיא דשם אם בתר עקירה אזלינן. י"ל משום דלא ברירא דבבית הפנימי השחיר. ושמא אינו משחיר כ"א כשכבר בא לבית החיצון. א"נ משום דאורחיה הוא ר"ל כיון שדרך האדום להשחיר כשלוקה ה"ז כאילו עודו אדום דבכה"ג אמרינן בגמרא דכ"א ב' דאע"פ דהרואה דם בשפופרת טהורה משום דהוי חציצה בין דם לבשרה עכ"ז א"ש הא דאמר ר' יוחנן משום רשב"י המפלת חתיכה קורעה אם יש בה דם אגור טמאה משום דדרכה של אשה לראות דם בחתיכה ע"כ אינו חציצה. וכך י"ל כיון דרך דם האדום להשחיר ה"ל כאילו הוא אדום. אך קשה ע"ז ממ"ש בגמ' די"ט סע"א ואיבעית אימא כו' ה"נ מילקא הוא דלקי וכן די"ט ב' והא אפילו מילקא לקי מ"מ כיון דלאו אורחיה כ"כ כמו בשחור א"כ אין מטמא אם נלקה כן קודם בית החיצון את"ל דלא אזלינן בתר עקירה. וי"ל דב"ש ועקביא ס"ל דה"נ אורחיה הוא. ואעפ"כ ממ"ש בגמ' גבי לא מתחלתו הוא משחיר אלא כשנעקר כו'. מוכח דאם מתחלתו משחיר לא היה טמאה אע"פ שאורחי' של אדום להשחיר ע"י לקותא. מ"מ עכ"פ איך שיהיה אין לו מראה דם אדום. ולא דמי להא דרשב"י דהתם דהטעם רק משום חציצה שפיר י"ל כיון דאורחיה בכך אינו חוצץ. אבל הכא שנשתנה לגמרי ממראה דם הטמא י"ל דלא מהני מה שאורחיה בכך ועוד דלאו אורחי' בהכי כ"א ע"י לקותא אלא הטעם משום דאחר שנעקר הוא לוקה ובתר עקירה אזלינן מיהו זה אינו ראיה דהא הוצרך לומר ולא מתחלתו כו' לומר דלא מעיקר הווייתו היה שחור דאל"כ לא היה טמא רק מ"מ ממ"ש וכשנעקר מוכח כנ"ל: