ב

אך קשה דא"כ מדוע מטמאים דם שחור בטומאה ודאית ולא חיישינן שמא נשתנה לשחור בבית הפנימי עדיין. ולכן אפשר לומר דאפ"ה טמאה ואף שנשתנה קודם בית החיצון. מ"מ כיון כשנעקר הוא משחיר הנה עקירה זו אתחלתא דהנחה הוא כדאמרינן בכתובות פרק אלו נערות דף ל"א ע"א הזורק חץ כו' שעקירה צורך הנחה היא וכ"פ הרמב"ם פ"ג מהל' גניבה ה"ב ור"י בתוס' פרק מרובה ד"ע ע"ב ד"ה לענין וע' תוס' דגיטין דנ"ב סע"ב. ולכן אע"פ שבשעת עקירה עדיין לא נטמאת כיון שעקירה זו אתחלתא דטומאה היא ע"כ כיון שהיה אדום אז אע"פ שהשחיר קודם שנטמא ממש הוא טמא. וכיוצא בזה מצינן פי' נעקר לפי' הרמב"ן פרק יוצא דופן דף מ"ב סע"ב גבי יולדת שירדה לטבול מטומאה לטהרה ונעקר ממנה דם בירידה טמאה דפרש"י ונעקר לבית החיצון. והרמב"ן בחידושיו הקשה ע"ז וכתב דאיכא לפרושי דנעקר לאו לבית החיצון משמע אלא הרגשה בעלמא שנעקר מן המקור אע"פ שהוא בין השיניים ולפנים טמאה מיהו הר"ן בחידושיו שם הקשה על פי' הרמב"ן והעלה כפרש"י וסיים כל שהוא בבית הפנימי לא מקרי נעקר כלל וכ"פ הרמב"ם פ"ה מהל' מטמאי משכב ומושב ה"ג ונעקר כו' ויצא חוץ לבין השיניים כו'. ועוד קשה דהנה הרמב"ן שם לפי פירושו דנעקר היינו אפילו בפנים הוכרח שם לומר דמ"ש הנדה והזבה כו' והיולדת כולן מטמאים בפנים כבחוץ דבפנים כבחוץ דקתני ביולדת לאו דומיא דנדה וזבה אלא אינהו בבית החיצון דוקא ויולדת אפילו בבית הפנימי. כמבואר בחידושי הר"ן משמו ובחידושיו. וקשה דלמה הוצרך לדוחק עצום זה. והרי לדברינו דעקירה אתחלתא היא א"כ י"ל דאף שעדיין אינו מטמא כ"א בבית החיצון והוא לא בא לבית החיצון אלא אחר טבילה ואז אינו מטמא עכ"ז כיון שנעקר היה ראוי ליטמא בתר עקירה אזלינן וכדלעיל גבי דם שחור. אעכצ"ל דס"ל להרמב"ן דלא אזלינן כה"ג בתר עקירה כיון שאז בשעת עקירה אין שום טומאה עדיין כלל. ומיהו זה אינו כמו שאבאר דהנה בגמרא שם דמ"ג א' בעי רבא נכרי שהרהר וירד וטבל מהו את"ל בתר עקירה אזלינן הנ"מ לחומרא אבל הכא דלקולא לא. או דלמא ל"ש תיקו. ועיין בהרמב"ם ספ"ה מהל' אה"ט הי"ח דהרי זה ספק טמא. והנה הרמב"ן בחידושיו שם הקשה אמאי קאמר לה באת"ל ולא פשיטא להו מילתא דבתר עקירה אזלינן מדאמרינן לעיל ונעקר ממנה דם בירידתה טמאה כו' וכ' בחידושי הר"ן על זה וז"ל וקושיא זו אינו אלא דרך פירושו ז"ל שפירש ונעקר ממנה דם בבית הפנימי. אבל לפי פרש"י ז"ל שפי' ונעקר ממנה ויצא לבית החיצון לא קשיא כלל דכיון שמטמאה מבפנים כבחוץ הרי הוא כאילו נגמרה יציאתו עכ"ל. ולכאורה אפי' לפי' הרמב"ן שם דנעקר היינו לבית הפנימי ג"כ לק"מ כלל דהא א"כ ס"ל דיולדת מטמא גם בבית הפנימי כמו נדה וזבה בבית החיצון כנ"ל וא"כ הרי הוא כאילו נגמרה יציאתו ואיך יפשוט מזה הגמ' לשכבת זרע שאינה מטמאה עד שתצא לחוץ. אעכצ"ל דהרמב"ן כאן ס"ל דגם יולדת אינה מטמאה אלא בבית החיצון כמו נדה וזבה. וע"ש לעיל בד"ה יולדת לטמוי בפנים כבחוץ הן שוין. אבל בשיעור מקומן הא כדאיתא והא כדאיתא. צריך לדחוק לפ"ז לומר לא שביולדת מטמא ממש בבית הפנימי. אלא דמהני מה שנעקר לשם לשיטמא אח"כ בבית החיצון אפילו לא יבא לשם כ"א אחר טבילה. וא"כ לפ"ז מוכח אדרבה דאזלינן בתר עקירה. אלא בחידושי הר"ן שם חילק דהתם דלענין טומאת הדם בלחוד אם טמא טומאת ערב או לא אזלינן בתר עקירה אבל הכא דמדין ראייה הוא י"ל דלא אזלינן. עכ"פ משמע בגמ' דמ"ג א' די"ל דבתר עקירה אזלינן אף להקל וכ"ש לחומרא. א"כ גבי שחור אדום הוא אלא שלקה י"ל בודאי בתר עקירה אזלינן: