א

סימן קכה

אם יש שרש למ"ש הב"ח סי' קפ"ח שנהגו הנשים שלא לילך למרחץ בימים שבין לבישת לבנים לטבילתה:

משנה פ"ב דנדה די"ט ע"א חמשה דמים טמאים באשה האדום והשחור כו' ובגמרא ושחור זה לא מתחלתו הוא משחיר אלא כשנעקר הוא משחיר. משל לדם מכה לכשנעקר הוא משחיר. ופרש"י לכשנעקר מן הגוף לוקה ומשחיר. ויש להבין פי' אלא כשנעקר הוא משחיר אם ר"ל כשנעקר מן המקור וירד לבית החיצון שם בבית החיצון הוא משחיר או ר"ל דתומ"י כשנעקר מן המקור הוא משחיר אף קודם שהגיע לבית החיצון דהיינו מן השיניים ולפנים. או אפילו אפשר קודם היינו כשנעקר מגידי המקור שבהם כנוס הדם וכשנעקר מהם להמקור לוקה ומשחיר והיינו כמו דם המכה כשנעקר מגידי וורידי הדם הוא משחיר. ומ"ש רש"י לכשנעקר מן הגוף זה קאי על דם מכה. ולכאורה י"ל דאריכות לשון הגמ' ושחור זה לא מתחלתו כו' מורה כפי' הראשון. כי לכאורה הגמ' מכוון לתרץ בזה מאחר דדם אדום לבד הוא טמא כדכתיב אדומים כדם. א"כ זה הדם השחור אף שמתחלתו היה אדום עכ"ז כיון שנשתנה מראיתו לגמרי למראה אחרת הטהור דהיינו שחור שאינו ממראות הטמאים בעצם. א"כ מדוע יטמא. אם נשתנה כן קודם שבא לכלל טומאה דכל הנשים מטמאות בבית החיצון. וכשנשתנה בעודו במקור או בין השיניים ולפנים ונהפך מראיתו ממראה הטמאה למראה אחרת שאינה טמאה א"כ בהגיעו לבית החיצון שאזי מטמא הרי אז אינו דם הטמא. ומה בכך שהיה מתחלה אדום הרי עכשיו נהפך לשחור והתורה לא מטמא רק דם אדום. וכמו שמצינו במראות נגעים כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן כו' וטהר הכהן כו' הרי מהני מה שנהפך ממראה טמא למראה טהור. כמ"כ הכא אם נהפך הדם ממראה טמא למראה אחרת קודם שנטמאה האשה י"ל דראוי שלא יטמא עוד. וע"כ האריך הש"ס ושחור זה לא מתחלתו הוא משחיר אלא כשנעקר כו' משל כו' ור"ל לכשנעקר לבית החיצון אזי הוא לוקה ומשחיר. אבל בתחלת ביאתו לבית החיצון היה אדום וע"כ נטמאה האשה כשהיה אדום קודם שנהפך מראיתו וכן משמע שפי' הב"ח בתשו' סי' פ"ד ובחיבורו סי' קפ"ח דפי' לכשנעקר הוא משחיר היינו אחר שהיה אדום בבית החיצון ואפשר עוד דמפרש לכשנעקר מן הגוף לגמרי הוא משחיר וע"ש: