א

סימן קכד

הא דקיי"ל שכל מראה אדום שהאשה רואה או מוצאה בבדיקת עד או בכתם בין אם הוא כהה הרבה או עמוק טמאים וכן כל מראה שחור כמ"ש בש"ע רס"י קפ"ח. יש להסתפק אם חומרא זו הוא מצד הספק שבאמת בכל מראה אודם או שחור אפי' הוא דיהה מן הדיהה י"ל שמ"מ אפשר שהיא אסורה מדאורייתא משום דאולי היא דומה לא' מן ה' דמים הטמאים השנוים במשנה די"ט א'. ולפ"ז יש ספק דאורייתא ממש בכל מראה אודם אפי' אם הוא כהה הרבה כשהאשה רואה אותו. או שבאמת אם הוא כהה הרבה אין להסתפק בו כלל אולי הוא מא' מה' דמים הטמאים אלא שאנו מחמירים דרך חומרא לבד לאוסרו וא"כ אין בזה ס' דאורייתא כלל רק איסור דרבנן לבד:

הנה בודאי בכל מראה דיהה יש ספק דאורייתא שהרי ד' מראות שבאודם שהם האדום וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכיין מזוג הם אינן שוין במדרגת האודם אלא א' למטה מזולתו דהיינו שהאדום כדם הקזה הוא באמת היותר אדום ואח"כ כקרן כרכום ע"ד דוגמא הוא דיהה ממנו הרבה. ומ"מ שניהם טמאים מדאורייתא. ויש ג"כ בחינות מראות דמים שהם עמוקים מן קרן כרכום ולא הגיעו לכלל דם המכה ועד"ז בשאר המראות. והנה מפרש"י ד"כ ע"א נלע"ד להוכיח דס"ל שהמראות השנויים במשנתנו הם דיהה כל א' יותר מחבירו. שהרי רש"י פי' גבי הא דאמרינן בענין מזוג שעמוק ממנו טהור ודיהה ממנו טהור. וז"ל עמוק מכן טהור אם מאותו מראה הוא אבל אם האדום הרבה עד שבא לכלל א' משאר המראות של מעלה הימנו הרי בא לחדא מהנך דמתניתין עכ"ל וכוונתו בזה לתרץ שלא יקשה עלינו אמרו עמוק מכן טהור דא"כ יש לטהר ג"כ מראה אדום כדם המכה שהיא בלי ספק עמוקה מן מזוג כדגרסי' שם ריש ע"א מאי לאו אאדום לא אשאר דמים אלמא דשאר דמים אין מגיעים להפלגת האודם כמו אדום וכן יש לטהר שאר מראות מן הד' מראות העמוקים ממזוג. ולזה נתכוין לתרץ זה באומרו אם מאותו מראה הוא כו'. ור"ל שהרי יש מראות דמים הממוצעים בין כל א' מד' מראות אדומים הטמאים בין המדרגה התחתונה לשעליה ולהממוצעים הם שנקרא עמוק ממראה המדרגה האחרונה והם בכלל עמוק מכן דמזוג טהור אבל אם האדום יותר עד שבא לכלל המראה שעליה ה"ז טמאים כדאיתא במשנתנו. וכיון שלמדנו מדבריו דד' מראות הטמאים הם הא' דיהה הרבה מחבירו ואעפ"כ הוא טמא מדאורייתא ויש ג"כ עמוק ממנו שטהור. מעתה לכאורה כל מראה אודם אפי' הוא דיהה הרבה י"ל דאפשר הוא אסור מדאורייתא דאולי הוא דומה למימי אדמה וכה"ג דאע"פ שנראה לעין שהוא דיהה הרבה מן הדם הקזה או דם אצבע האדם שנקפו מה בכך הלא הד' מיני דמים באמת הם הא' דיהה הרבה מחבירו שהרי בין כל מראה ומראה יש כמה מיני ממוצעים כנ"ל והם יורדים במדרגת האודם זה אחר זה מדם המכה ואעפ"כ האודם כמראה הדם האחרון ג"כ טמא ואע"פ שיש עמוק ממנו וטהור כעמוק דמזוג. ואין ידוע לנו כלל ענין אודם דמימי אדמה ודכרכום לשער בהן. ואולי מימי אדמה היא האחרון במדרגת האודם וא"י לנו מהו. אך מ"מ י"ל דמלשון רש"י מוכח שמזוג הוא האחרון במדרגת האודם מדפירש אבל אם האדום הרבה הרי בא לחדא מהנך דמתניתא עכ"ל. אלמא דכל א' מהשנויים במשנתנו עמוקים יותר ממזוג גם פשטא דמתניתין משמע כן ששונה אותם זא"ז והמוקדם במשנה הוא העמוק יותר שהרי האדום כדם המכה מוכרח בגמ' שהוא היותר עמוק כנ"ל וא"כ הנסמך לו הוא מה שאחריו במדרגה והשחור הוא אדום כדם המכה אלא שלקה ולכן סמכן זל"ז ואחריו כקרן כרכום ואחריו כמימי אדמה ואחריו כמזוג וכענין שאמרו בגמ' בדוכתי [טובא] שהמוקדם בפסוק מעלתו יותר על שאחריו כגון אמרם ז"ל כל המוקדם בפסוק דארץ חטה ושעורה גפן כו' מוקדם לברכה. וכ"ה במשנה ג"כ כמ"ש בהגמי"י ספ"ז מהחו"מ ובטוש"ע א"ח סי' תע"ג בענין ה' מיני מרור הנזכר במשנה פ"ב בפסחים שהמוקדם במשנה מוקדם לאכילה ויחזור אחריו אלמא שכן דרך המשנה להקדים מי שמעלתו יותר. וא"כ מדהתחילה המשנה בהיותר מופלג באודם ש"מ שהאחרון השנוי במשנה הוא היותר דיהה מכולם וזהו המזוג. והנה רש"י ז"ל פי' בשבת דע"ז א' דאי יהיב ביה טפי משני חלקים מים ה"ז הדם הדומה לו כדם ירוק הוא וטהור. ולפ"ז לכאורה מעיקר הדין היה אפשר לידע שהדם הדומה ליין בינוני שלנו מזוג על חד תלת ה"ז דם כשר דלכאורה יין השרוני הוא יין טוב וסומק ביותר מכרמל לגי' שלנו בנדה דכ"א תחלת עמוד א' דכרמלי חי ה"ז כמזוג דשרוני. אך בבה"ג גריס כרמלי ה"ז כשרוני גם בשבת דע"ז א' לחד' תירוצא יין שרוני רפי ע"ש. ואפשר לסייע גירסת רש"י דפי' כרמלי ע"ד כרמלית שפירשו התוס' פ"ק דשבת ד"ו ע"א ד"ה כרמלית לא לח ולא יבש אלא בינוני ה"נ כרמלית אינו לא כרה"י ולא כר"ה עכ"ל. ועד"ז י"ל ענין יין כרמלי שהוא בינוני ולכן יין השרוני עדיף מיניה ומ"מ יין הנקרא פראנץ הרי אדמימותו מעוטה הרבה מן הפאנטעק א"כ יש לשער בו מה גם אם מזגו על חד ארבעה עד"מ אז ודאי שהדם הדומה לו או דיהה ממנו אינו אסור דאורייתא והגם שאנו מחמירים לאסור כל מראה אודם היינו רק גזירה דרבנן שלא לסמוך על בדיקותינו שלא יבא לטהר דם טמא. אבל אין בזה איסור דאורייתא אם ברור שדיהה הרבה מן המזוג ע"ד הנ"ל. וכן נ' קצת מדברי רבינו סי' קפ"ח סק"ב גבי שחור וה"ה לאדום לפמ"ש שהיותר אחרון הוא המזוג א"כ הדיהה ממנו הרבה ונראה לעין את"ל דהני ד' מראות דמים טמאים הם הא' למטה ממש במראה אודם מזולתו כנ"ל. וא"כ לפמ"ש דהמזוג הוא האחרון א"כ כל הדיהה הרבה מן המזוג שוב פשיטא שאין להסתפק בו בשאר מראות הטמאים שהרי הם למעלה מהמזוג. אבל לענ"ד יש להבין בפירוש זה דא"כ קשיא טובא מ"ש בגמרא וכולן עמוק מכן טמא דיהה מכן טהור חוץ ממזוג שעמוק מכן טהור כו' דכיון שהד' מראות השנויים במשנתנו אין ביניהם הפרש אלא שהא' אדום יותר מזולתו א"כ האיך שייך לומר דכולן דיהה מכן טהור הלא מה שהוא דיהה מן האדום כדם המכה הרי הוא עמוק מן כקרן כרכום וא"כ האיך תטהרנו באמרך שהוא דיהה מן האדום כדם המכה (וכמ"ש בגמרא להדיא שקלי לי' אחריתי וא"ל אשתני כו') לומר דכה"ג טהור הרי מ"מ תטמאנו להיותו בכלל עמוק מכקרן כרכום. והרי עמוק מכקרן כרכום טמא וכן להיפך אם תרצה לטמא דם מחמת עמוק מכקרן כרכום אני אומר למה לא תטהרנו מחמת היותו דיהה מאדום וכדם המכה והרי אמרו כולן דיהה מכן טהור. א"ו צ"ל שהד' מראות הללו מלבד השנויים שיש ביניהם בהפלגת האודם עוד זאת יש שינוי ביניהם באיכות ומהות האדמומית וכ"מ בהרמב"ם. וא"כ י"ל שמא מימי אדמה אינו אדום כמזוג רק מין אחר. וא"כ אע"פ שהדם דיהה מן המזוג יש לחוש שמא הוא ממין מי אדמה או קרן כרכום שהוא מין אודם אחר. ומ"מ י"ל דהמוקדם במשנה אדום יותר אף דלא דמי ג"כ מהות האודם זל"ז מ"מ ג"כ המוקדם אדום יותר. וא"כ מזוג הוא היותר אחרון באודם. ואפשר דמה"ט הקיל בו בר קפרא דעמוק ממנו כדיהה כו' וצ"ע. ובמקוואות פ"ז משנה ה' משמע אפי' ע"י קורטוב יין בג' לוגין מים נעשו המים אדומים א"כ היה היין אדום ביותר ומשמע שם יותר משנה היין מראה המים ממה שהחלב משנה אך יש גי' אחרת שם וגם י"ל התם מיירי ביין אדום ביותר מסתם יינות: