ג

אך זה אינו דאף שיש הוכחות גמורות דמכה זו מוציאה דם אך כיון שהוא עקירת המקור א"כ י"ל שדם זה אינו יוצא מהמכה שנעשה מחמת נפילה זו כדברי הצ"צ והס"ט דלו יהא כן מ"מ הדם י"ל שהולך מהחדר שמחמת עקירת המקור הדרך שיוצא דם מהחדר. וא"כ הדר ה"ל המכה שנתהוה מחמת הנפילה כדין מכה שא"י שמוציאה דם. אך באמת גם במכה שאינו ידוע אם מוציאה דם ס"ל להרמ"א דבאשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה יש לטהר בלא ז"נ. והש"ך סי' קפ"ז ס"ק ך' חולק ע"ז. ופירושו בהרשב"א דחה הכו"פ והס"ט ותשובת חתם סופר סי' קמ"ב האריך לדחות פירושו. וגם הביא כמה פוסקים ראשונים שעומדים בשטת הרשב"א. וכן דעת הכו"פ סק"ה בד"ה ומעתה נשוב לדברי הש"ך. וז"ל אבל האמת יורה דרכו דדעת הרמ"א להתיר (ר"ל בלי ז"נ) ויפה כ' הב"ח דהא המחבר פסק כהרשב"א דבמכה לחוד אף שאינה ידועה שמוציאה דם סגי ולמה לא נקיל בצירוף יש לה וסת. עכ"ל. והכנסי"ח סי' ל"ד הבין גם דעת הש"ך כן לענין רמ"ת ואף שהס"ט חלק על פירושו בהש"ך מ"מ בס"ק ט"ז כ' שמדברי הש"ך סקכ"ד משמע כדברי הכנסי"ח. ועוי"ל לצרף לזה שאף לדברי הגמי"י ע"פ סה"ת דאין לטהר הדם אלא במכה שידוע שמוציאה דם והכא הרי נחשב אין ידוע שמוציאה דם משום שי"ל שהדם נמשך מן החדר מ"מ אף לו יהא כן יש דיעה להתיר שהרי הרבה גדולי האחרונים העלו להתיר דין עקירת המקור ע"פ פירוש רבינו שמשון שהביא הרא"ש פ' המפלת סי' ג' והטוש"ע סי' קפ"ח כמ"ש בשו"ת פנ"י חי"ד סי' וא"ו ובכו"פ רס"י קפ"ח ובספר באר יעקב. (אך אם ע"י הטבעת שעוה חזרה הנפילה למקומה בטלה קולא זו כמ"ש בתשו' חתם סופר הנ"ל סי' קמ"ה. אך א"כ לא היה לה כאב ולא הבליטות א"כ לכאורה לא חזר המקור למקומו לגמרי). וברואה שלא בהרגשה. כמ"ש אאזמו"ר הגאון ז"ל רס"י קפ"ח. וכ"כ בתשו' חתם סופר סי' קע"ג והרגשת זיבת דבר לח י"ל שאינה הרגשה כמ"ש בתשו' הנ"ל. היוצא זה שי"ל שיש בנד"ז ג' ספיקות לקולא. הא' שמא הוא מכה כפשוטו וא"כ ה"ל כמכה שידוע שמוציאה דם. הב' אף אם זהו עקירת המקור ה"ל כמכה שא"י שמוציאה דם שיש היתר באשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה אף בלא ז"נ לפ"ד רמ"א. וע' תשו' חתם סופר סי' קמ"ד הביא שכ"ד הרבה פוסקים ראשונים וכ"ד הכו"פ. ומה שנקרא מכה שא"י שמוציאה דם אף שיש הוכחה שמוציאה דם וכנ"ל דהוה לי' כמכה שידוע שמוציאה דם אך כיון שזהו עקירת המקור א"כ הספק שמא אין דם זה מהמכה כ"א הולך מהחדר מחמת עקירת המקור. אך עכ"ז ספיקא מיהו הוי. ולדעת רמ"א וסיעתו יש להתיר לגמרי. הספק הג' דאף אם נאמר שדם זה יוצא מהחדר כיון שזה בא מחמת עקירת המקור שע"כ נשאר ממנו חלק בפרוזדור א"כ זהו פארפאהל שהתירו הרבה גדולי אחרונים כשרואה שלא בהרגשה. והרגשת זיבת דבר לח אינו נקרא הרגשה וע' בשו"ת ח"ס הנ"ל סי' קע"ג היקל בפארפאהל כשרואה שלא בהרגשה וגם מה שתראה שלא מחמת תשמיש כ"א ע"י בדיקת עד יש לצדד להקל מצד צירוף ג' ספיקות הנ"ל. אך יותר טוב שלא תבדוק א"ע כלל רק בקינוח מבחוץ וגם זה לפרקים וכל זה לפי שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה. אכן בשעת וסתה ודאי תהיה טמאה. ובענין ספירת ז"נ תצטרך הפסק טהרה ויום א' מהשבעה נקיים כמ"ד תחלתן אע"פ שאין סופן דבאשה זו ההכרח להקל בכה"ג וגם יש טעמים להקל בה יותר מבשאר נשים לבד שעת הדחק. א"כ תצטרך בדיקה א' ביום הראשון של ז"נ ושאר ששה ימים לא תבדוק א"ע כלל כ"א תסמוך על חזקת טהרה שע"י הפסק טהרה ויום א' מהז"נ עי"ז יהיו הששה ימים ג"כ מוחזקים בטהרה אף בלי שום בדיקה רק י"ל תעשה קינוח מבחוץ בכל יום בימי הז"נ ותטבול סוף הז"נ ותהיה מותרת לבעלה עד זמן וסתה ע"ד שכתבתי. והנה בענין בדיקת הפסק טהרה ויום א' מז"נ ג"כ לכאורה אם תבדוק א"ע גם במקום המכה תמצא דם כמ"ש רומע"ל ואם לא תבדוק א"ע שם א"כ י"ל אין זה בדיקה המחזיקה בחזקת טהרה. אך הנה בשו"ת זכרון יוסף חלק יו"ד סי' יו"ד היקל בזה. כיון שבודקת נגד פתח החדר לפרוזדור הביאו הס"ט סי' קצ"ז ס"ק כ"ג והשיג עליו דאף אם לגבי הפסק טהרה מהני כה"ג מ"מ בבדיקה א' דז' נקיים לא מהני ע"ש טעמו. ואין דבריו מוכרחים. דא"כ אף אם בודקת כל הצדדין ניחוש שמא יצא דם שעה א' קודם הבדיקה זו ונפל לארץ א"ו לא חיישינן זה משום דבעינן רק בדיקה א' ביום זה ולא שתבדוק א"ע כל היום. א"כ י"ל גם בדיקה כהך דהזכרון יוסף מהני. מיהו אף להס"ט באשה שיש לה מכה כיון דלהרשב"א אף בשעת וסתה טהורה נהי דאנו ס"ל דבשעת וסתה טמאה. מ"מ כיון דלא חיישינן רק לזמן וסתה שהוא עת נדתה א"כ מדאורייתא א"צ ז"נ כלל אלא מתקנת רבי א"כ מקום המכה שא"א לבדוק שם י"ל שא"צ בדיקה מה גם שהורה כן הזכרון יוסף. מיהו גם בנדה שא"צ ז"נ מ"מ צריך בדיקה גמורה לידע שפסק הדם כדאיתא במשנה פב"ת דף ס"ח נדה שבדקה א"ע כו'. וחכ"א אף בשנים לנדתה. ובנד"ז א"א לה לבדוק א"ע במקום המכה. ועכצ"ל לסמוך בזה עמ"ש הס"ט שם תחלת ס"ק הנ"ל אבל מן התורה אע"פ שלא בדקה בחורין ובסדקין כל שהיא שוהה בבדיקה בכדי שתרד מן המטה תו ליכא למיחש למידי כו' בצירוף מה שנגד מקום המכה יש לצרף דעת הרשב"א. דאף בשעת וסתה כו'. א"כ מקום זה א"צ בדיקה:

קיצור. שיש באשה זו שלשה ספיקות להקל ולטהר. הא' שמא זהו מכה וידוע שמוציאה דם. הב' אף אם הוא עקירת המקור י"ל שנעשה מכה ונחשב מכה שא"י אם מוציאה דם וגם זה ס"ל להכו"פ להקל כדעת רמ"א והב"ח באשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה. הג' שמא הלכה להתיר בעקירת המקור כשרואה שלא בהרגשה. ומ"מ בשעת וסתה ודאי טמאה. וא"כ איך יהיה ספירת הז"נ. יש להורות כתשובת זכרון יוסף: