ב

אך ממ"ש במכתבו שליעווענטאל עשה לה כלי עגול משעוה נילוש בשמן זית שתלך עמו תדיר כדי להרחיב רחמה ונתרפאית קצת כו' עכ"ל. וכלי עגול זה משעוה דרך לעשות לאשה שיש לה חולי פאר פאל כמובא בשו"ת זכרון יוסף חלק יו"ד סי' ט' וסי' יו"ד ובשו"ת חינוך בית יהודה סי' ס"ז שזה הוא פעולה להגן שלא יפול הרחם והפרוזדור לכותלי בית הרחם והובא ג"כ בס"ט סי' קצ"ו סעיף ו' ס"ק כ"ג ד"ה וראיתי בספר שו"ת זכרון יוסף. אבל לאשה שיש לה מכה במקור או בכותלי בית הרחם לכאורה לא שייך כלל עשיית הטבעת משעוה הנ"ל. וא"כ מזה שהי' לה פעולה מעשיית הטבעת מוכח שמכתה הוא ענין נפילת הרחם. הנקרא פאר פאהל. ודין זה אינו דומה לדין אשה שיש לה מכה ממש במקור או בכותלי בית הרחם. דהתם ודאי יש להקל כשידוע שמכתה מוציאה דם אף לא להצריכה ז"נ אבל אם אין לה מכה כ"א זהו נפילת הרחם וא"כ הדם הוא דם נדה ולא דם מכה כ"א שיוצא מחמת נפילת הרחם יש בזה דיעות רבות דהמקילים בזה סומכים על פי' רבינו שמשון שבהרא"ש פ' המפלת והאוסרים ס"ל כפרש"י שם. וכן יש שם כמה שיטות להתוספות והרמב"ן והרשב"א. ולפ"ד כולם אין הדין כמו לפי' רבינו שמשון אבל מ"מ מסקנת הס"ט סי' קפ"ח סק"ד בד"ה אבל הואיל שגדול השלום. ע"פ מ"ש בתשובת צ"צ סי' פ"ו דבר פשוט הך בליטה שהאשה מרגשת בצד שמאל וכאב לה ובשמושה יכולה ליגע בה דזה מקרי מכה באותו מקום בין שתהיה כו' האם עצמה מקרי מכה באותו מקום עכ"ל. ואף שכ' שם בשם הצ"צ דדוקא במרגשת כאב באותה חתיכה הוא דנקרא מכה. הרי בנד"ז מרגשת כאב בין בשעת תשמיש הרגישה כאב גדול וכן כשנגעה המיילדת בהבליטות שבצד שמאל הרגישה כאב גדול. א"כ י"ל גם לו יהא זה נפילת האם נקרא מכה (גם בלא הטענה דאין דרך אשה להיות רואה בכך שע"ז יש הרבה חולקים כנ"ל) וכ"כ בתשו' נו"ב מהד"ת חי"ד סס"י קי"ד וז"ל ואם נאמר שנפילת המקור הוא המקור עצמו שירד כו' יש לנו לתלות מתוך דוחק המקור בצדדים או שנתחדש איזה פצע בצדדים שהם צדדי הפרוזדור או שנתחדש איזו פצע בחיצוניות המקור כו' א"כ אמרינן ספק מצדדי הפרוזדור והאשה והדם טהורים ואת"ל מן המקור שמא מחיצוניות המקור והדם טמא והאשה טהורה עכ"ל. הגם שלכאורה יש לעיין מנלן שזהו בחיצוניות המקור שמא אדרבה הוא פנימית המקור. כי אם זהו נפילת האם שנפלה לכותלי בית הרחם. א"כ י"ל שנתהפך צד הפנימים של המקור ונעשו למטה חיצוניים. והחיצוניים נעשו פנימיים. שכן דרך כשמהפכים הדבר נעשה הפנימי חיצון והחיצון פנימי. כמו דהפכיה ככיתונא פ"ג דר"ה דכ"ז ע"ב ופרש"י לעשות פנימי חיצון ואף אם לא נפלה כל האם ונהפכה רק חציה עד"מ נשתרבב למטה. ג"כ הפנימי נעשה חיצון. וא"כ זה המכה אינה בחיצוניות המקור כדברי הנו"ב במהד"ת סי' קי"ד כ"א בצד הפנימי של המקור וא"כ הדם היוצא ממנו שמא נחשב דם החדר. אך יש ע"ז ב' תשובות האחד שי"ל דזה אינו נפילת האם ממש כ"א נפילת צוואר הרחם הנקרא שייד כמ"ש בנו"ב קמא סי' נ"ח. וכן כ' המנוח מ' ישעי' דאקטור מדרוייא לאאזמ"ו הגאון ז"ל שזה מצוי יותר מנפילת האם עצמה. ואף אם שזהו נפילת האם ממש כמו שבתשובת חתם סופר חי"ד סי' קע"ג חלק על הנו"ב. מ"מ אין דם החדר טמא אלא דם היוצא מן הגידים שבהחדר שדרך הם יוצא דם מותרי הגוף אבל אם הדם יוצא מקלקול בשר החדר עצמו טהור הוא כמבואר בשו"ת שב יעקב סי' מ"א בתשו' הג"מ יהודה ממענץ וכ"כ בתשו' מהרמ"ל סי' קי"א בהשאלה ומקור דמיה הוא המקורות שברחם שהם נפתחים כו'. וע' בשו"ת שארית יהודה חי"ד סי' ט' מה שהשיג על תשובת מ"ב סי' מ"ט במ"ש שהמקור מלא דם כו' וא"כ כיון דדם היוצא מבשר המקור אינו דם נדה א"כ מה שע"י נגיעת העד בבשר זה כשירד ממקומו ונחלש ונתקלקל יוצא דם י"ל אין זה דם נדה ולא דמי לאם נוגע בעד בכותלי הפרוזדור כשהאם במקומו דמטמאין בכל שהוא ולא תלינן שמהבשר יצא הדם ולא מהגידים. דהתם שאני שלא יש קלקול בבשר. אבל הכא שנשתרבב האם ונהפך הפנימי לחוץ שפיר יכולים לתלות שע"י דוחק העד בבשר ההוא יוצא ממנו דם כמו בבשר שבין השיניים. ועוד והוא העיקר שי"ל שנתחדש איזו פצע בבשר המקור מחמת נפילה זו שנתהפך ומתוך דוחקו בהצדדים כותלי בית הרחם כמ"ש הנו"ב. ומה גם בנד"ז שהמיילדת מצאה בצדה השמאלית שני בליטות וביניהם גומא וחלל. וכשנגעה בהבליטות הרגישה כאב גדול. א"כ יש כאן מכה באותו מקום. ולדעת הנו"ב במהד"ת חשוב ס"ס. אך בשו"ת שמן רוקח סי' מ"ם השיג עליו. מ"מ נתפוס דעת הצ"צ והס"ט דזה נקרא מכה. ואף שלדעת הצ"צ והס"ט נקרא זה מכה שאינה ידוע אם מוציאה דם. הנה בנד"ז כיון שבכל פעם שבודקת מוצאת דם כשנוגעת באותו מקום (דהיינו במקום המכה ר"ל מה שהיא קוראה מכה אף שאפשר שזהו נפילת האם עכ"פ כשנוגעת במקום שנפל שנחשב להצ"צ והס"ט מכה. מוציאה דם מחמת הנגיעה שם בהעד) אפילו בדחיקה מועטת אם מעט ואם רב לפי ערך הדחק באותו מקום. א"כ י"ל עי"ז נקרא מכה זו מכה שידוע שמוציאה דם. וגם הכא עדיף טובא ע"י שנמצאו בה הבליטות. ובצ"צ שם סד"ה והיינו אם היא. התיר בכה"ג ממש באשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה אף שלא להצריכה ז"נ אף שלא החשיב זה מכה שידוע שמוציאה דם דימה זה למ"ש בש"ע סי' קפ"ז ס"ז היוצא מפסקי מהרא"י סי' מ"ז וכמש"ל סעי' א'. עכ"פ בנד"ז אף אם הוא נפילת האם יש להתיר מה שרמ"ת אפילו בלי ספירת ז"נ מטעמים הנ"ל דהא נתברר שיש מכה בהחתיכה שנפלה ומוכח שממנה יוצא הדם:

קיצור. שבנד"ז י"ל שזהו לא מכה פצע וחבורה כ"א עקירת המקור. ובעקירת המקור הדם יוצא מהרחם. ולא דם מכה ויש בזה דעות. אך מ"מ הצ"צ סי' פ"ו והסכים עמו הס"ט ס"ל דמחמת נפילה י"ל שנעשית מכה ופצע. וכשיש ראי' לזה נחשב כמכה שאינה ידוע אם מוציאה דם. ובנד"ז שמא י"ל שנחשב כמכה שידוע שמוציאה דם: