א

הנה אם זהו מכה בפרוזדור כפי דעתו. י"ל שזה נקרא מכה שידוע שמוציאה דם. כיון שבכל פעם שנוגעת באותו מקום המכה מוציאה דם מחמת דחיקת העד על המכה. דהרי זהו כעין מ"ש בפסקי מהרא"י סי' מ"ז וז"ל ואם כן בנ"ד שבשום פעם אינה מוצאה רק במקום אחד מן הצד דיש הוכחה דלאו מן החדר בא אלא מן המכה שבצדדין כו' עכ"ל וכ"כ בשו"ת צ"צ סי' פ"ז וז"ל ועוד יש צד אחר להתיר באשה שיש לה וסת קבוע שלא בשעת וסתה אפילו היכא שאינה יודעת שמכתה מוציאה דם אם הוא בענין שמרגשת כאב תמיד במקום אחד באו"מ ושם באותו צד במקום שמרגשת כאב מוצאת דם שלא בשעת וסתה. ובצדדים אחרים בכל החורין והסדקין אינה מרגשת כאב ואינה מוצאה דם ותמיד הוא כן שלעולם אינה מרגשת כאב ואינה מוצאה דם אם היא בודקת בכל החורין והסדקין רק בצד ההוא במקום אחד. יש לתלות שהדם הוא מהמכה שבאותו צד. וזה מבואר בפסקי מהרא"י סי' מ"ז הביאו הרב בש"ע סי' קפ"ז ס"ז ויש להתירה שלא בשעת וסתה ובאמת שבדינו דפסקי מהרא"י הנ"ל יש ב' שיטות. האחד דמיירי שאינו מבורר כלל שיש לה מכה רק ע"י הוכחות הנ"ל אנו מחזיקים שיש לה מכה כאשר כן כתוב מפורש אאזמו"ר הגאון ז"ל בש"ע שלו סי' קפ"ז ס"ז ס"ק ל"ג דמיירי בשאינו ידוע אם יש לה מכה כלל וכ"כ בספר תפל"מ בסי' קפ"ז בד"ה בט"ז דקמ"ו. וכ"ד הגאון מוה' יצחק הלוי איש הורוויץ בשו"ת נו"ב קמא סי' מ"ד. וכן משמע מדברי הכו"פ דלקמן. ואמנם הנו"ב שם סי' מ"ו פירש דמיירי בידוע שיש לה מכה רק שאינו ידוע אם מוציאה דם. וא"כ גם להנו"ב הרי יש להתיר בכה"ג כמ"ש הצ"צ כנ"ל. ולדעת אאזמו"ר הגאון ז"ל וסיעתו י"ל דכה"ג נקרא מכה שידוע שמוציאה דם כיון שיש לה מכה מבוררת וגם כל זמן שנוגעת בה בהעד מוצאה דם. וכ"כ בשו"ת חתם סופר סי' קמ"ד ד"ה והשתא נדון ק"ו. וכ"כ בכו"פ סי' קפ"ז סק"ה וז"ל ועמ"ש הש"ע בשם תשו' מהרא"י בסעיף ז' והדברים ק"ו כשיש לה מכה דע"י כן כשאינה מוציאה רק במקום ההוא דמחזקינן דם במכה עכ"ל. וכ"מ ממ"ש בס"ט סי' קפ"ז ס"ק י"ד ד"ה ודע אע"ג. וכ"מ דעת תשו' ח"צ סי' מ"ו. וא"כ אף שהיא רמ"ת טהורה. וכמ"ש הרשב"א בתה"א בית הנשים סוף שע"ד דף קפ"א ע"ב וכיון שכן זו שרואה דם אפי' בשעת תשמיש ואפילו כשהגיע עת וסתה טהורה. ואשה בחזקת טהרה עומדת ותלינן להקל שאני אומר דם זה מן המכה בא עכ"ל. והנה הוא ז"ל כתב כן אף במכה שאינו ידוע שמוציאה דם כמו שפירש הב"י ורמ"א וכן הסכימו לפירושם גדולי האחרונים הכו"פ והס"ט וכן הכריח בתשו' חתם סופר סי' קמ"ב ודחה פי' הש"ך והח"צ. ובנד"ז דה"ל כמכה שידוע שמוציאה דם א"כ אף לסה"ת והגמי"י וסיעתם הדין כן. ובפרט שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה. ובתשו' חתם סופר סי' קמ"ב דף נ"ג עמוד שני הביא תשו' נו"ב שעמד על לשון אפילו בשעת תשמיש דקאמר הרשב"א מהו אפילו. ושפירש אע"פ שי"ל דארגישה וכסבורה הרגשת שמש הוא. והוא דחה פירושו דאין זה רבותא. אלא פי' שהרבותא אע"פ דרגיל הדם לבוא מהמקור מחמת תשמיש. וכמ"ש הבד"ה והכו"פ סי' קפ"ד אעפ"כ היא טהורה. והיינו שא"צ ז"נ כלל. וכמ"ש הש"ך ס"ק כ"ג:

קיצור אם זהו מכה כמו פצע וחבורה וכיון כשדוחקת שם בעד מוצאה דם י"ל להצ"צ נקרא מכה שאינה ידוע שמוציאה דם אבל יש הוכחות שמוציאה דם. ולפ"ד הכו"פ י"ל דנקרא מכה שידוע שמוציאה דם. ואיך שיהיה עכ"פ אפילו רואה מחמת תשמיש טהורה וא"צ ז' נקיים. ומה גם בצירוף שאשה זו יש לה וסת ושלא בשעת וסתה. וצ"ע אם נמצא דם הרבה שא"א לתלות סך זה בהמכה ה"ל כמו נתעסקה בכחצי סלע ומצאה דם כסלע. וה"ל כמו ואם דם מכתה משונה מדם ראייתה: