ד

אך עכ"ז צריך עיון דהא מכאן ולהבא ע"כ הדין נותן לטהרה לגמרי בלי ז' נקיים כיון שיש לה מכה שידוע שמוציאה דם וזה א"א משום שהרי הוחזקה רמ"ת מקודם שידענו לה מכה ולא סמכנו להחזיק המכה למפרע רק לגבי וסתות דרבנן אבל לא לגבי דאורייתא. וא"כ לגבי איסור דאורייתא לטהר את הדם להבא איך יעשו. לטהרו א"א שמא היא רמ"ת שלא מחמת המכה. דהא ביארנו שאין זה ברור להחזיק המכה על למפרע רק בוסתות דרבנן הקלנו. וא"כ לגבי להתיר בלי ז' נקיים לא אפשר לסמוך ע"ז וחיישינן שראתה שלא מחמת מכה זו. וא"כ איך נטהר הדם להבא דהא מסתמא כשתראה עתה מ"ת הוא מאותו מקום שהוחזקה מקודם רמ"ת. והוה כהוחזקה רמ"ת דם שצריך עלי' ספירת ז' נקיים ואיך נטהרנו לגמרי עתה. וגם לטמאות הדם א"א דהא אפילו מה שתמצא בבדיקת עד יש לטהר כיון שיש לה מכה שידוע שמוציאה דם. וא"כ איך יטהרו מה שמוצאה בבדיקת עד ויטמאו דם שרמ"ת. זהו תרתי דסתרי וכמו חוכא. ואפ"ל לפמ"ש אאזמ"ו נ"ע בסי' קפ"ז ס"ק כ"ד דברמ"ת בלא"ה ה"ל ספק שמא הדם מן הצדדים א"כ הכא דנוסף עוד ספק שמא הי' מן המכה. א"כ יש לטהרה לגמרי גם בלי ז"נ. ובק"א שם סי' הנ"ל סוף דיבור הראשון הקשה ע"ז ממתניתין פכה"י דף י"ד ע"א אות יום טמאים וחייבים בקרבן. הרי דלא מספקינן שמא הדם מהצדדים ותירץ דמתניתין מיירי בארגישה ממש. ובמ"א הקשיתי ע"ז דהא כמ"כ גבי רמ"ת י"ל דאיירי בארגישה ממש כמ"ש הרז"ה בהשגותיו על בעה"נ. ועוד דמשום דארגישה אין מניחים מלתלות כשיש לספק שאין הדם מהמקור כמ"ש בתשו' אחת המתחלת בדין בדקה א"ע בעד הבדוק לה. שדין המשנה ס"פ הרואה כתם עד שהיה נתון תחת הכר ונמצא עליו דם עגול טהור משוך טמא דמיירי אפילו בדארגישה ממש כמ"ש בגמ' רפ"ח דנ"ז ע"ב דהפי' דדוקא משוך טמא משום דמצד משיכותו מוכח דודאי מגופה קאתי אבל הא דעגול טהור אינו משום דהוי הוכחה גמורה דלאו מגופה קאתי אלא כיון דליכא הוכחה דמגופה קאתי טהור כן הוכחתי ממ"ש בחידושי הרשב"א והר"ן פכה"י גבי וטחתו ביריכה וכ"מ בפי' הרע"ב במשנה הנ"ל. והטעם דתלינן מספק הוא משום דדרשינן דם ולא כתם יעו"ש. ומסולק בזה קושיית הס"ט סי' קפ"ג ד"ה גם צל"ע על הט"ז סי' ק"צ ס"ק כ"ג בהא דמשמע דמספק גמור תולין וא"צ הוכחה ורגלים לדבר וכ"כ הס"ט סי' ק"צ ס"ק ס"ז בד"ה אכן נראה ובד"ה תשובה. אלא שפי' דמיירי בלא הרגישה דאל"כ מדוע נתלה מספק ולפמ"ש דזהו גזה"כ דם ולא כתם לק"מ וכבר כ' כן הס"ט סס"י ק"צ ס"ק צ"ג מן ד"ה וטרם אכלה. עד סד"ה ומעתה ניחא מה שתמהתי. ובד"ה נחזור לעניננו. וכ"כ הבית מאיר סוף ספרו בתשובה סי' י"ג. לכן עפ"ז י"ל דמשנה דעד שהיה נתון מיירי בהרגישה כמ"ש בגמ' ואפ"ה רק משוך טמא ולא שאינו משוך דהא רבנן דר' אליעזר בר' צדוק פליגי אפילו במשוך ע"ש בגמרא. וא"כ אם ברמ"ת הוה צדדים ספק לא היה טמא אף דארגישה וכמו בעד שנתון תחת הכר כל שאינו משוך. אע"כ צ"ל דאינו ספק כלל. ומיהו בסה"ת סי' ק"ז משמע דחשוב ספק ממש אך זהו לשטתו שם כפי' ר"י אבל לפרש"י אין זה מוכרח כלל כמ"ש בתשו' אחת. אך לפ"ד סה"ת דהוי ספק א"כ ליישב המשנה נמצא על שלו או על שלה הנ"ל צריך לחלק דכשראתה רק פ"א אחר תשמיש מחזקינן ליה ודאי בדם המקור ולא אמר סה"ת דצדדים ה"ל ספק אלא כשראתה ג"פ מחמת תשמיש. וא"כ לפ"ד סה"ת אפ"ל דיש לטהרה בלי ז' נקיים כיון גם אלמפרע יש שני ספיקות. האחד ספק מן הצדדים. השני ספק שמא היה מכה זו המוציאה דם גם מקודם. אבל לפמ"ש לשטת רש"י דצדדים אינו ספק. א"כ קשה לטהרה בלי ז' נקיים: