א

הנה נלע"ד אשר זה נקרא ידוע שמכתה מוציאה דם ואף שהרשב"א כ' דאין עיניה בין מכתה וא"א לה לידע אלא בבדיקת שפופרת הובא ב"י סי' קפ"ז. הרי פי' בתשו' ח"צ סי' מ"ו דמגעת במוך שבראש המכחול במכה אם יש בה דם בידוע שמכתה מוציאה דם כו' וכ"כ הכו"פ סי' קפ"ז סק"ה. וא"כ ה"נ זה כשנוגע בעד באו"מ הגומא הכואב מוצא תמיד דם על העד ה"ז כבדיקת שפופרת הנ"ל לפי' הח"צ והכו"פ. אך אאזמו"ר הגאון ז"ל סי' קפ"ז ס"ק כ"ג חלק על פירוש של הח"צ והכו"פ בדברי הרשב"א. ופי' שצ"ל נמצא דם על צדדי השפופרת ולא על המוך כו' ע"ש ובבדיקת עד כנ"ד לא שייך זה. מיהו י"ל דלדברי הש"ך והח"צ דהרשב"א בעי ג"כ שתדע שמכתה מוציאה דם. ומ"ש וא"א לה לידע אלא בבדיקת שפופרת זהו לברר שדם זה שהיא רואה עתה הוא שותת ויורד מן המכה. א"כ אף שנאמר דבדיקת שפופרת היא דוקא כדפי' אאזמו"ר נ"ע ולא כפי' הח"צ והכו"פ. הרי עכ"פ על שמכתה מוציאה דם משמע בהדיא לפ"ז שא"צ בדיקת שפופרת כלל. שהרי כ' בהדיא בתה"א סוף שע"ד דקפ"א ע"ב וז"ל והתם משמע ודאי דברואה דם מחמת מכה א"צ בדיקה שפופרת כו' עד אלמא אף בלא בדיקה דשפופרת תולה במכתה עכ"ל וא"כ להש"ך והח"צ דהרשב"א מודה ג"כ דבעינן שתדע שמכתה מוציאה דם. על כרחך זה אפשר לידע אף בלי בדיקת שפופרת. והיינו ודאי ע"י הוכחה כנדון שלפנינו בשאילתנו. אך ורק לפי' הרמ"א בהרשב"א דס"ל שהרשב"א ס"ל דאינו צריך כלל לידע שמכתה מוציאה דם. א"כ לפ"ז מוכח דס"ל להרשב"א שלידע שמכתה מוציאה דם א"א כ"א ע"י בדיקת שפופרת. אך ממנ"פ הרי לפ"ד הרמ"א מיקל הרשב"א לתלות במכה אף שאינו ידוע אם מכתה מוציאה דם כלל. ואם באתי להחמיר להרמ"א כדעת סה"ת והגמי"י הרי לשיטתם ע"כ מוכרח דלידע שמכתה מוציאה דם א"צ בדיקת שפופרת דאל"כ ישאר עליהם קושיית הרשב"א שהכריח דבמכה א"צ בדיקת שפופרת כנ"ל. וכיון שכן דה"ל ידוע שמכתה מוציאה דם א"כ לא מבעיא שיש לטהר הדם שרמ"ת בלי ספירת ז' נקיים שהרי בזה הכנסי"ח סי' ל"ד מיקל אע"פ שאינו ידוע שהמכה מוציאה דם הביאו הס"ט סס"ק י"ד ואפשר שכ"ד התשו' שער אפרים סי' ע"ו שהביא הס"ט רס"ק י"ב. מיהו הס"ט סס"ק י"ד חלק בפשיטות על הכנסי"ח. וכ"כ אאזמו"ר נ"ע ס"ק כ"ג גבי ולכן דעת הש"ך כו' אחר ספירת ז' וטבילה כו' ברמ"ת כו'. אך הכא יש לטהר אפילו דם שמוצאה בבדיקת עד אף שלא מחמת תשמיש. כמבואר בסה"ת סי' צ"ב והגמי"י פי"א אות ז' שלא אסרו אלא בשעת וסתה כו'. הא כל שלא בשעת וסתה תולה בה אף דם שרואה ממש. רק באם מרגשת שהדם בא מן המקור היא טמאה כיון שהמכה בצדדין ולא במקור. אבל אם אינה מרגשת את הדם מן המקור או מן הצדדין תולה במכתה כיון שמכתה מוציאה דם. וכ"כ בתשו' נ"ב קמא סס"י מ"א אות י"א: