ט

והנה מתוך דברי רבינו למדתי טעם להאומרים דאף שנמצא מצדדים לא מהני כלל לטהרה בלי ז"נ. מדכ' בק"א דמ"א ע"א ואף שראתה כן ג"פ אין זו חזקה שרמ"ת דהא קיי"ל וסתות דרבנן כו' אלא שאירע לה ראיות נדה בשעת תשמיש כו'. לכן לא סמכינן על בדיקת שפופרת שנמצא הדם בצדדים להתירה בלי ז"נ כשרואה מ"ת אח"כ מאחר שי"ל שאין התשמיש גורם לדם דנימא ודאי מהצדדים הוא אלא שי"ל שאירע לה ראיות נדה כו' ולא סמכינן ע"ז לומר בידוע שמהצדדים הוא אלא נגד דין שאתה מחזיקה ברמ"ת לאוסרה לבעלה ע"ז אני אומר אם רמ"ת היא בידוע שמהצדדים הוא דאם רמ"ת היא ודאי מהני הבדיקה שפופרת כו' משא"כ להתירה בלי ז"נ חוששני דלמא אין התשמיש גורם כו'. וכ"ש כשאח"כ פעם היא רמ"ת פעם אינה רואה שי"ל כן אע"ג שתחלה הוחזקה רואה ג"פ. ואף למש"ל דכיון דחז"ט מסייע הוי כעין וסד"א י"ל הלא גם למ"ד וסד"א פרש"י דט"ו דמחזקינן לה בטומאת ספק. ואיך נסמוך ע"ז להתיר איסור ודאי דכרת. ואולי י"ל דהא דוסד"א הוה רק טומאת ספק זה לחוש קודם שמא תראה. אבל כשראתה בוסתה ה"ל ודאי שהוסת בא בזמנו. וא"כ לפ"ז י"ל דסמכינן ע"ז אף באיסור ודאי. ואף אם אח"כ רמ"ת לפרקים מ"מ הפעם שרמ"ת י"ל ודאי התשמיש גורם כיון שמתחלה הוחזקה רואה ג"פ מ"ת. וכיון שהתשמיש גורם ואנו רואים שנמצא בצדדי השפופרת הרי יש דם בצדדים שיצא ע"י תשמיש יש מקום להתירה בלי ז"נ. מיהו קשה מ"ש ממ"ש רמ"א בהג"ה סי' קפ"ח ס"ה דבעינן בדיקה ג"פ לראות שלא נימוחו ואף גם בזה החמיר שלא נסמוך על בדיקה זו להקל באותן שערות שלא נבדקו אא"כ באשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה וע' בס"ט שם סק"ו בשם מהרא"י שמחמיר בבדיקתן. וכ"כ עוד בסי' קצ"א בהג"ה ואם בדקה עצמה ג"פ. ולמה הכא יקילו בבדיקה א' לטהרה לגמרי מספירת ז"נ. וא"כ קשה מכאן על רמ"א. וראיתי בס"ט סי' קצ"א סק"ו כ' דהא דבעינן בדיקה ג"פ הוא מהמרדכי בשם מהר"ם. ולא דק דהמרדכי מיירי בבדיקה שפסקה לראות לגמרי אחר מ"ר ע"ז הצריך ג"פ כמו עקירת וסת. אבל רמ"א דמיירי שבדיקת המוך מברר שהדם מהמ"ר לא מהמקור י"ל בפ"א סגי כמו בבדיקת שפופרת דע"י בדיקה א' מברר שהדם מן הצדדים כו':

(קיצור. נת' טעם לסברת האומרים דאף בנמצא על צדדי השפופרת לא מהני להתירה בלי ז"נ. דחיית טעם זה. קושיא אמאי לא בעי' בדיקה ג"פ):

ובענין בדיקת שפופרת שלא נמצא עלי' כלום. אם ראתה אח"כ מ"ת ג"פ ס"ל להס"ט דאסורה לבעלה. ורבינו מקיל בזה או בעברה ושמשה ולא ראתה דמותרת לבעלה דלגבי אסור וסתות תלינן דמהצדדים הוא גם הס"ט כ' (בהג"ה שבין חצאי עגולים) דמל' הגמ' משמע כן וק' דכיון דאמרינן שכשביאת הדם תלוי בגרם כחות כו' טפי איכא למיתלי בדוחק הצדדים כו'. א"כ בדם המקור אין חילוק בין כחות ואצבעות איה הוא הספק ספיקא אצל השני. דספק מהצדדין ניחא. אבל הספק שאם מהמקור שמא לא תראה אצל השני. הא קאמרת בדם המקור אין חילוק כו' דאם יש חילוק מנ"ל שכשלא נמצא דם כלל בהשפופרת הוא מהצדדים וצ"ל דאינו ספק שקול. ומ"מ מכריע שהספק צדדין יהיה מהני. ודוחק דגם ספק צדדין אינו ספק שקול. דדם הנמצא בפרוזדור טמא. כדתנן נמצא על שלו כו' אלא דמשום דהוחזקה ג"פ י"ל דהוי ספק שקול ואינו מוכרח. וכיון ששני הספיקות אינן שקולים איך מתירים אותה לשני. אעכצ"ל להפך דגם בדם המקור יש ספק שקול ע"י שינוי אצבעות שמא לא תראה כו'. ובתשו' הה"ג מוהרר"ח צנזר שבנ"ב סי' מ"ה י"ל דדוקא בשפופרת שלא נמצא עליה כלום שייך לומר יותר בידוע שהדם בא מן הצדדים ולא בשמשה ולא ראתה. וה"ט משום דהשפופרת אינו יוצא ונכנס כו' ע"ש. ולסברת רבינו שהוא מהגש"ד צ"ל דודאי אצל השני שלא הוחזקה עדיין שתראה באצבעו וכחותיו י"ל שאף אם הדם שרמ"ת אצל הראשון היה מהמקור יש ספק שמא לא תראה אצל השני. דגם לגבי דם המקור אמרינן אין כל האצבעות או הכחות שוות. אבל אצל הראשון שהוחזקה לאצבע וג' כחות שלו ע"ז אמרינן דאם הדם היה מהמקור היתה רואה גם בתשמיש הד' כיון שכבר הוחזקה לכל כחות שלו. משא"כ כשהדם הי' מהצדדים אף שהוחזקה לכל כחותיו אפשר שלא תראה פעם הד' לכן כשלא ראתה פעם הד' אמרינן יותר דדם הצדדים הוא והטעם שנאמר כן דבצדדים אין ראיה מהחזקה כ"כ מבואר מדברי רבינו משום שהאבר דוחק בצדדים בכח כו'. ואף אם אין זאת י"ל לצרף לזה הסברא שלא לחלוק כ"כ על ר"ח כו'. ומ"מ צע"ג: