ו

ובענין דין בדיקה בשפופרת כשלא נמצא דם כלל על השפופרת כ' רבינו בק"א דהוא מחלוקת הפוסקי' דהריצב"א בתשובת מי"י דשייכי להלכות ביאות אסורות סס"י ג' שכ' וז"ל. ועתה נ"ל דאפי' בדקה עצמה ע"י שפופרת ולא מצאה דם כלל תוכל לשמש אחרי כן דלמא נתרפאת שהרי ע"י הכנסת שפופרת רגילה לראות כמו ע"י אצבע דאל"כ מה הועילו חכמים בבדיקה זו הלא שמא לא תמצא דם כלל א"ו ע"י השפופרת רואה תדיר כל זמן שלא נתרפאת עכ"ל. א"כ מבואר דהריצב"א מחלק דבנמצא על הצדדים טעם ההיתר משום דאמרינן בידוע שהדם שרמ"ת בא מהצדדים. ולכן לפ"ז יש להתירה בלא ז"נ לדעת כמה פוסקים. משא"כ בשלא נמצא דם כלל לא שייך לומר בידוע שהדם שרמ"ת מהצדדים הוא מדלא נמצא כלום על ראש המוך דהא לא נמצא גם בצדדי השפופרת. אלא דמ"מ יש להתירה משום דתלינן שנתרפאה. וא"כ כשחזרה וראתה אח"כ מחמת תשמיש צריכה עכ"פ ז' נקיים בודאי. וכן דקדק רבינו מלשון הרמב"ם ספ"ד ומיושב בזה מה שהקשו עמ"ש הרמב"ם אם נתרפאה כו'. וסיים מן הצדדים כו' דזהו לכאורה תרתי דסתרי. אבל כ' שתשובת מהר"ר יוחנן שבהגהש"ד משמע ס"ל דאף בדיקה שפופרת שלא נמצא עליה דם כלל מהני לומר שהדם רמ"ת הוא ודאי מן הצדדים ולכן יש לטהרה בלא ז"נ. והיינו מדכ' כיון שהוחזק באותו כח היתר (ר"ל תשמיש שעברה ושמשה ולא נמצא דם כלל דה"ל כמו בדיקת שפופרת שלא נמצא עליה דם כלל) כשבא דם לאחר מכאן בא מן הצדדים ולא מן המקור וכ"ש הכא שיש לתלות במכת הלידות ונתחלשו והוכו הצדדים כו'. הלא תלינן שהש"ס תולה להקל אם יש שם מכה וכתב הרשב"א דהא דנאמנת גבי מכה כו' עכ"ל. הרי עכ"פ ס"ל דגם בדיקת שפופרת שלא נמצא עליה דם כלל מהני לומר שכשאח"כ רמ"ת אמרי' שהדם הוא מהצדדים וזה דלא כהריצב"א. וגם מוכח מלשונו דסמכינן ע"ז אף לטהרה בלי ז"נ מדכתב וכ"ש הכא שיש לתלות במכת כו' וכיון דה"ל כמכה ודאי א"צ ז' נקיים. וא"כ מדכתב וכ"ש הכא כו' אינו רק כ"ש ולא חידוש דין לטהרה בלי ז"נ א"כ משמע דגם מש"ל כשבא דם לאח"כ בא מן הצדדים מהני ג"כ לטהרה אפי' בלי ז"נ. ועוד דקדק כן מדברי תשו' אמונת שמואל סי' א' שכ' עד שתבדוק א"ע בשפופרת כו' ואם לא תמצא דם בראש המוך תהי' מותרת לעולם כשתראה חוץ מראיית וסתה ממש עכ"ל דמדכ' ואם לא תמצא דם בראש המוך משמע אע"פ שלא מצאה דם כלל בצדדי השפופרת ואפ"ה כ' תהי' מותרת לעולם כשתראה חוץ מראיית וסתה ממש אפילו בלא ז"נ. דאם ר"ל דמותרת לבעלה ע"י ז"נ א"כ מהו חוץ מראיית וסתה דמשמע דיש חילוק בין הדם שרמ"ת לראיית וסתה ואם הי' צריכה ז"נ על דם שרמ"ת א"כ אין שום חילוק ביניהם כלל. אלא מוכח ודאי דס"ל דבדיקה זו מהני לטהר לגמרי הדם שרואה אח"כ מחמת תשמיש וא"צ ז"נ כלל חוץ בדם ראיית וסתה צריכה ז"נ. אך תמוהין לי ד' הא"ש שם דהא בהשאלה שם כ' לא הועילו לה כל הרפואות כ"א פעם א' שאחר וסתה טבלה ושמשה ולא ראתה עכ"ל. והיינו בביאה ראשונה שאחר טבילתה לוסתה ותשמיש זה ה"ל כבדיקת שפופרת שלא נמצא עליה כלום וא"כ אע"ג דאח"כ תראה מחמת תשמיש בביאה ראשונה שאחר טבילתה לוסתה מה בכך. הא אמרינן דנתברר שהוא דם טהור כו'. ומהו שכ' אח"כ בהתשובה אבל בנ"ד כו' וצריך בדיקת שפופרת בשעת קלקולה כגון בליל טבילתה ראשונה שתרצה לשמש והן הן תיקוניה עכ"ל. הא כבר עברה ושמשה ולא ראתה בטבילתה שאחר וסתה דה"ל כבדיקת שפופרת. ואף שאח"כ כשחזרה וראתה בוסת שאחריו וטבלה ושמשה מצאה בביאה ראשונה ואיגלאי מילתא שחוזרת לקלקולה. מה בכך הא התשמיש שלא ראתה בטבילתה לוסתה מברר לנו שהדם הוא מהצדדים כו'. וכמ"ש בתחלה דהבדיקת שפופרת שלא מצאה כלום מהני שתהיה מותרת לעולם כו'. וסבור הייתי אולי בכה"ג דקבעה לה וסת ס"ל להא"ש דצריכה לעוקרו ג"פ בשעת וסתה אכן ז"א כמ"ש רבינו סי' קפ"ז ס"ק י"ג (ד"ח ע"ב) ואם הוא בביאה ראשונה שאחר טבילתה לראיית וסתה כו' די לה שתעקרנו פ"א בבדיקת שפופרת אע"פ שלא נמצא עליה כלל או שעברה ושמשה ולא ראתה כו' ואפשר לתרץ עפמ"ש רבינו עוד אלא שאם כו' בליל טבילתה צ"ל בדיקת השפופרת או התשמיש כו' בליל טבילתה דוקא כו'. וא"כ י"ל הא"ש מיירי שהתשמיש ההוא שלא ראתה אע"פ שהיה בביאה ראשונה שאחר טבילתה לוסתה רק שלא היה בליל טבילתה כו' ע"כ אינו עוקר הוסת. וג"ז אינו תירוץ דעכ"פ עוקר הוסת דחשש ביאה ראשונה וא"כ תהיה מותרת לשמש בטבילתה אחר וסתה בליל שני או שלישי עכ"פ רק שלא תשמש ליל טבילתה כו':

קיצור. (נתבאר בענין בדיקת שפופרת שלא נמצא עליה כלל להריצב"א הא דמותרת משום דתלינן שנתרפאה לפ"ז אם חזרה וראתה אפי' פ"א מ"ת צריכה ז"נ עכ"פ. ולהגש"ד וא"ש הטעם דתלינן שמהצדדים הי' רמ"ת וא"כ לפ"ז אפילו חזרה וראתה מ"ת א"צ ז"נ כלל. קושיא על תשו' א"ש מיני' ובי'):