ה

ובתשובת בית אפרים חי"ד סי' נ"א נשאל ג"כ בזה ולא העלה דבר ברור. ואפשר לסמוך להקל כשיש עוד צד להקל דהיינו כשרמ"ת אח"כ שלא בהרגשה. דהגם שי"ל אימור ארגישה וכסבורה הרגשת עד הוא. מ"מ הרי בגמ' משמע דמוקמינן הא דרמ"ת דחייבי' בקרבן דמיירי בארגישה וכן פי' הרז"ה גם ברייתא דרמ"ת כמ"ש רבינו סי' קפ"ז סק"ב בשמו. ואע"ג דמהרא"י בפסקיו סימן מ"ז לא פי' כן אלא דרמ"ת היינו דאמרינן ארגישה וכסבורה כו' מ"מ י"ל דבכה"ג הוי רק ספק דאורייתא. וא"כ יש לדמותו קצת לדין וסתות למ"ד וסתות דאורייתא דאעפ"כ סמכינן אבדיקת שפופרת כמש"ל. ומיהו נראה דדוקא ברמ"ת ג"פ ואח"כ בדקה בשפופרת ונמצא הדם בצדדים דאז י"ל דכיון שהוחזק כן ג"פ א"כ ה"ל חזקה דגם דם זה ע"י השפופרת בא דחזקה גמורה היא כוסת ולהקל מהני מדאורייתא לכ"ע כיון דחזקת טהרה מסייע לכן מהני החזקה לומר שע"י שפופרת בא הדם ולא חיישי' דילמא מקודם היה הדם בצדדים שבא לשם מהמקור. וכיון שע"י השפופרת בא הדם מהצדדים י"ל דסמכינן לומר דה"ה הדם שרמ"ת הוה ודאי מהצדדים וא"צ ז"נ. משא"כ בלא רמ"ת ג"פ או שראתה ג"פ שאינן רצופים אף ע"פ שבדקה בשפופרת ונמצא הדם מהצדדים י"ל דלא סמכינן לטהרה בלי ז"נ דכיון דליכא חזקה גמורה דמסייע לומר שע"י שפופרת בא הדם חיישינן אימור מעיקרא היה הדם שם. והגם דבגמ' משמע דאמרינן דאם איתא דם מעיקרא הוה אתי. הרי מ"מ פקפקו הפוסקים בזה וגם מ"ש רבינו בקו"א מדלא חזאי קודם כו'. א"כ הדם לאו ממילא אתיא כו' הרי כ' דלרש"י הוא רק ספק כו'. ועוד מטעם אחר י"ל דלא סמכינן ע"ז לטהרה בלי ז"נ מדכתב בתשובת הרשב"א שבב"י סס"י קפ"ו גבי רמ"ת ג"פ שאינן רצופים וסת הוא דלית לה. ור"ל דתלינן שלא בא הדם מחמת תשמיש כלל רק שפורסת נדה בלא עת. וא"כ מאי מהני לזה בדיקת שפופרת. דהא פשיטא דלא מהני להתיר ח"ו הדם שרואה שלא מחמת תשמיש כמ"כ לא מהני להתיר דם זה דרמ"ת כיון שאינן רצופין דתלינן שאינו מחמת תשמיש כלל. אך לסברת התוספות רפ"ט דאמרינן דמדלא חזאי קודם עשיית צרכיה או אח"כ א"כ הדם לאו ממילא אתיא כו'. ולפ"ז כ' רבינו בק"א דה"ה גבי רמ"ת אפי' פ"א אמרינן דודאי הדם בא מחמת תשמיש. א"כ כ"ש כשראתה ג"פ אפי' אינן רצופים והא דמותרת לבעלה צ"ל משום דכיון שאינן רצופים אינה חזקה גמורה שתראה כן להבא מחמת תשמיש. אבל כל שראתה מחמת תשמיש אמרינן ודאי דע"י התשמיש בא הדם וא"כ יהיה מהני שפופרת שנמצא הדם בצדדים להתירה בלי ז"נ כו' אלא דלקמן אות ח' יתבאר דגם להתו' לא סמכינן כלל על סברא זו מדלא חזאי קודם כו' רק ברואה בתוך מ"ר ולא ברמ"ת ע"ש. ועוד דכבר נת' דקשה להקל אפי' בראתה ג"פ רצופים אם לא כשיש עוד צד גדול להקל:

שוב מצאתי בתשב"ץ ח"ג סי' שי"ו על דין בדיקת שפופרת שכתב וז"ל שהיא מותרת לו לעולם ואינה חוששת לאותו דם כי בודאי דם מכה היא ולא מהמקור עכ"ל. מדכ' מותרת כו' וכפל ואינה חוששת כו' משמע דס"ל ג"כ שא"צ ז"נ כלל מטעם כי בודאי כו'. אלא דלכאורה משמע בו שאפי' לא נמצא דם כלל על השפופרת דינא הכי וצ"ע:

(קיצור נתבאר כשיש עוד צד גדול להקל אפשר שיש להקל שע"י בדיקת שפופרת שנמצא הדם בצדדים יש להתירה בלי ז"נ. כגון שתראה אח"כ מ"ת שלא ע"י הרגשה רק שנמצא דם על שלו או על שלה. ומיהו דוקא ברמ"ת תחלה ג"פ רצופים ואח"כ בדקה בשפופרת ונמצא בצדדים):