א

סימן קכ

בדין רמ"ת ג"פ רצופים ואח"כ בדקה בשפופרת ונמצא דם בצדדי השפופרת לבד ולא במוך שבראש המכחול. דמותרת לבעלה אף שתראה אח"כ מחמת תשמיש. אם צריכה ז' נקיים לדם שהיא רואה מחמת תשמיש:

גרסינן בגמרא (דס"ו ע"א) גבי רמ"ת כיצד בודקת א"ע כו' לא נמצא דם על ראשה בידוע שמן הצדדים (וטהור. רש"י) הוא בא. וכן הר"ן פ"ב דשבועות העתיק ל' רש"י וטהור. וכ' רבינו בקו"א רס"י קפ"ז דכוונתם שהדם טהור ור"ל דא"צ ז' נקיים לדם שראתה מחמת תשמיש וכן מה שתראה עוד. והמרדכי כ' שם ואם לא נמצא דם על המוך בידוע שרואה מן הצדדין ולא מן המקור וטהורה היא. וכן הוא ל' הרמב"ן בהלכותיו פ"ו הי"ז ואם לא נמצא דם על המוך בידוע שהוא מדוחק הצדדין וטהורה היא עכ"ל. ונ' מדברי רבינו בסי' קפ"ז ס"ק י"ג דס"ל שמהמרדכי והרמב"ן אין להוכיח דא"צ ז' נקיים כיון שכ' רק טהורה היא י"ל כוונתם דהיא דוקא טהורה דהיינו שמוציאין אותה מדין רמ"ת דתלינן שהדם מדוחק הצדדים. אבל מ"מ אין מקילין כ"כ לטהר הדם לגמרי שלא להצריכה ז"נ. משא"כ מל' רש"י והר"ן שכתבו דהדם טהור משמע ודאי שא"צ ז' נקיים. ולכן לא נרשם בדברי רבינו שם רק רש"י ור"ן רמב"ם סה"ת ולא נרשם ג"כ מרדכי ורמב"ן. אבל מהסה"ת בסימנים סי' ק"ז שפיר הוכיח דס"ל כרש"י והר"ן מדכתב אם אין דם בראשו טהורה דלאו מן המקור בא אלא מן הצדדים ומותרת לבעלה. מדכפל לשונו טהורה ומותרת עכצ"ל דטהורה היינו אפי' בלא ז"נ. ולכן ג"כ בההפך כ' וטמאה ואסורה כו'. וכן דייק מהרמב"ם שכ' ג"כ וטהורה היא ומותרת להנשא כו'. ויש לעיין דהא לרש"י צ"ל דבדיקה זו אינו בירור גמור שהדם הוא מן הצדדים מדאוסרה לישאר עם בעלה הראשון אפי' ע"י בדיקה זו וכמ"ש התוס' וכ"ה בסה"ת לרש"י פן יטעו בבדיקה ותהיה בשגגת כרת. ור"י השיב על רש"י דאם היינו חוששים בבדיקה זו פן נטעה בה כו' לא היינו מתירים אותה לבעל שלישי ע"י בדיקה כו'. וכ"כ בחי' הרמב"ן להשיב על רש"י שאין אחר בדיקה של חכמים בית מיחוש שנאסור אותה לראשון ונתיר לשלישי. וא"כ כיון דעכ"פ לרש"י אין זה בירור גמור ולכן אינה מתירה ע"י בדיקה רק לשלישי משום שאין לה שום תקנה אחרת להנשא לא מחמירין כ"כ. הא כל שיש לה תקנה אפי' ע"י גירושין אינו מתירה ומוטב שתתגרש כו'. וא"כ איך נימא דלרש"י מותרת ע"י הבדיקה אפי' בלא ספירת ז"נ. הלא יש לה תקנה לישאר עם בעלה ושתספור ז"נ ובכ"מ שיש תקנה אינו מתיר. ואף את"ל שאין זו תקנה טובה כ"כ מ"מ הרי האיסור בעצמו חמור יותר דשם כשמתירין אותה להבא ע"י ז"נ הוא רק היתר איסור וסתות כמו שהוכיחו האחרונים מתשובת מהר"ם שהביא הב"י סס"י קפ"ז וסתות דרבנן. משא"כ להתירה בלא ז"נ דהוא היתר איסור ברור ואיך נקיל כיון דלרש"י אין הבדיקה בירור גמור ממש והרי הרמב"ן דס"ל שאין בבדיקה זו פקפוק. עכ"ז משמע דאינו מטהר רק האשה ולא הדם כמש"ל ולרש"י יהיה גם הדם טהור. וכן קשה מ"ש שכ"ד הרמב"ם מדכ' טהורה ומותרת. שהרי הרמב"ם מחמיר יותר מרש"י ואוסרה להשאר אפי' עם בעל השלישי ע"י בדיקה זו רק שתתגרש ותנשא לאחר ע"י הבדיקה. וכ' הה"מ טעם א' שכיון שהם עצמם מוחזקים בה שרואה דם אינם מותרים אפי' בבדיקה א"כ לפ"ז עכצ"ל דס"ל ג"כ שבדיקה זו אינה בירור גמור ממש. וא"כ איך נימא שלאחר יטהרו אותה כשתראה מחמת תשמיש אפי' בלא ז"נ. ויש לתרץ דס"ל לרש"י דאין לחלק בין לבעלה בין לטהרה לגמרי בלי ז"נ וכמ"ש הכו"פ סי' קפ"ז סק"ה. אלא או שהיא טהורה לגמרי אפי' בלי ז"נ או שאף לבעלה אסורה אחר ז"נ כרואה מחמת תשמיש. והגם דמצינו שעושים חילוק בדבר א' ג"כ שלגבי הדבר שהוא דאורייתא אוסרין ולגבי דבר שהוא דרבנן הוא מותר וכמו בביצת ספק נבילה דהתרנגולת אסורה והביצה מותרת עס"י פ"ו ס"ג. וכ"ד הש"ך כאן גבי רמ"ת ויש לה מכה שא"י אם מוציאה דם דמותרת לבעלה ומ"מ צריכה ז"נ. מ"מ לרש"י לא ס"ל כן משום דא"כ יהיה לבו נוקפו ופורש דמצינו חששא זו בגמ' לעיל די"ב. וגם י"ל דס"ל לרש"י דאף להתירה לבעלה הוא איסור חמור דאף שוסתות דרבנן אינו דומה לשאר איסור דרבנן כיון שאם תשמש ותראה בשעת תשמיש תהיה באיסור כרת וא"כ ממ"נ אי לא סמכינן על בדיקה זו לטהרה בלא ז"נ ומספקינן שמא אין הדם מהצדדים א"כ אין להתירה לבעלה כלל דכיון שהוחזקה רמ"ת הוא חששא קרובה שיבואו ח"ו לאיסור כרת. [עי' מפתח]. וראיה לזה ממ"ש רבינו בסי' קפ"ז בק"א (דסס"ק י"ג) וז"ל ועש"ך בכללי ס"ס דין ל"ה דס"ס דרואה מחמת תשמיש צ"ל ס"ס גמור כשאר ס"ס ולא מקילינן בה משום וסתות דרבנן עכ"ל. ועכצ"ל הטעם כנ"ל כיון דחששא קרובה היא לבא לאיסור כרת דיינינן ליה כמו איסור דאורייתא להצריך ס"ס גמור. וגם י"ל דמה שהחמיר רש"י לאוסרה לבעל ראשון הוא משום דס"ל שא"א להתירה לחצאין להתירה לבעלה ולהצריך ז"נ כו' (וגם י"ל דרש"י ס"ל דברייתא זו אתיא גם למ"ד וסתות דאורייתא על"ק) ועפ"ז יתורץ ג"כ הקושיא מהרמב"ם וגם י"ל טעמו דהרמב"ם כדמסיק המגיד. ועכ"פ יש לקיים ד' רבינו דלרש"י והרמב"ם כשמתירים אותה ע"י בדיקה א"צ ז"נ וכמ"ש רש"י וטהור כו':

(קיצור רבינו הוכיח מרש"י ור"ן וסה"ת ורמב"ם דרמ"ת שהיה לה בדיקת שפופרת ונמצאת טהורה אזי הדם טהור וא"צ ז"נ. ויש להקשות ע"ז דהא רש"י ס"ל דהך בדיקה אינה בירור גמור מדאוסרה לראשון ויש לתרץ דמ"מ ס"ל דא"א לטהרה לחצאין מכמה טעמים):