ו

בתשובת ד"ש סימן ע"א באשה שיש לה חולי של טחורים ברחמה ומוציאה דם בבדיקתה צידד להקל ביש לה וסת שלא בשעת וסתה. מיהו זהו כשיש לה כמין שומא ברחמה דהוי כמו מכה. משא"כ כשאין לה שום מכה ברחמה רק שהרופאים אומרים שהדם דווריד הזהב הולך דרך הרחם. הגאון רע"ק איגר סס"י ס"א טימא מפני שאין לזה גיד מיוחד וא"כ הולך כשאר מותרי דמים דרך גידי המקור וכ"ד הנו"ב. והח"ס סי' קנ"ד סובר דיוצא מווריד הזהב דרך גידי המקור ולכן ס"ל דהוי דם טהור אך כיון שיוצא ע"י וורידי הנדות יוביל עמו דם טמא. ומשמע שמטמא אף כשיש כמין מכה דגילדעני אדער ברחמה. וזה לא כהדבר שמואל. עכ"פ כשאין לה מכה מטחורים ברחמה אין להקל לכולי עלמא:

ולענין נאמנות הרופאים הנה הח"ס סי' קע"ג כתב דלא האמינו חז"ל לרופא על גוף ידוע לאמר גוף זה מפיל שומות כו' אך האמינו חז"ל בכלל הטבע לאמר שיש מציאות בעולם שתפיל אשה שומא כו' ע"ש. ולכאורה אשתמיטתיה תשובת הגאון מו' גבריאל בשב"י סי' ל"ו בד"ה והנה הנ"מ לנ"ד. דיש לחלק אם הרופא מעיד על האשה זו בעצמותה שיש לה מכה. או אם מעיד בסתם על כל אשה שהקליפות ושערות אינן כ"א ממכה ושומא כו'. ע"ש הפך ממש מדברי הח"ס: