ו

אך ראיתי בתשובת דבר שמואל סי' ע"א שנשאל על אשה שיש לה חולי של טחורים ברחמה וראתה דם בבדיקתה מה דינה וצידדה להקל דהוי כמו דם המכה (הובא לשונו בתשובה המתחלת משנה דכ"א המפלת כמין קליפה כו') ובסוף התשובה סיים וז"ל ובחילוקי ארבעה וחמשה מיני הטחורים המבוארים בספרי הרפואה יש מהן אדומים ונקראים בשם שומא. ואמאי מפקינן יתהון מכלל מכה. ועל האשה עצמה מוטל לידע אם הדם בא מן הטחורים או ממקורו כפי הטבע ולהחמיר בספיקו עכ"ל. עכ"פ הקיל בדם הטחורים שברחמה. ומיהו נראה כי מ"ש יש לה חולי של טחורים ברחמה שאני שיש לה כמין שומא ממש ברחמה לא כן בנד"ז שיש לה חולי של טחורים בחלחולת. אלא שסוברת שמשם נמשך הדם לרחמה ועמ"ש קצת מזה בתשו' המתחלת משנה דכ"א הנ"ל [סי' קי"ב]:

אחר זמן ראיתי בתשובת חתם סופר חלק יו"ד סימן קנ"ד בד"ה אמנם אי יודעת כ' והואיל ותלינן שהמכה היא בעצמה מכח גילדני אדער יש לדון ואומר דבאמת נ"ל דכל מעיין שאינו ממדוה נדתה טהור הוא אפילו יוצא דרך המקור וראיה ברורה לזה מדברי לוי נדה דל"ה ע"ב שאמר שתי מעיינות הם כו' עכ"ל. ועכ"ז אח"כ סיים בד"ה והיוצא לנדון שלפנינו וז"ל אם המכה הזו היא במקור עצמה הורע כחה משארי מכות כיון שקרוב לברור ואמת שהוא מורסא גילדני אדער והוא מעיין המתקבץ בגוף מחיצוני המקור ונכנס לתוכו אם לא נתברר באמת שנכנס בווריד ידוע לעצמו והוא לדעתי דבר שאי אפשר להתברר. מסתמא נכנס ע"י וורידי הנדות ויוביל עמו דם טמא והאשה טמאה בכל ענין עכ"ל. וצריך לחלק בין זה ובין מ"ש בסי' קמ"ד שם בד"ה והנלע"ד בזה דאף ע"ג כי הדם הוא בעצמו יוצא ע"י המכה והרי הוא טהור. והחילוק פשוט דשם שיש מכה ומורסא גמורה ודרך המכה שיתאסף אליה הדם. ע"כ מחשיב זה לדם המכה. משא"כ הכא הוא מעיין דם הטחורים שיוצא דרך הרחם אם מוליך עמו ג"כ דם נדות הרי דם הנדות דם גמור הוא שאני. והנה מה שמדמה זה לשתי מעיינות זה צ"ע ע"פ מ"ש לעיל סעיף ה'.ועי' עוד בדברי החתם סופר סס"י קפ"ה שבכתמים מיקל. אמנם לכאורה לא ראה תשובת דבר שמואל הנ"ל שמיקל בחולי טחורים שברחם. ואינו חושש שמא דם נדות נמשך ע"י מורסא הנ"ל (ואפ"ל הגאון רע"ק איגר שהחמיר בגילדני אדער היינו כשאין מורסא ברחם מצד הגילדני אדער) וז"ל הדב"ש ואע"פ שכפי דברי הרופאים בטחורי אותו המקום אחת מן הסבות העצמיות להם הוא העצר דם הנדות והיה בזה קצת פקפוק לחומרא לחלק בין דם המכה בסתם לדם היוצא מהם דשמא דיינינן יתיה כדם הנדות גופא כאילו מפקד פקיד בהו לזוב מעל"ע ומפקידה לפקידה כמו זר יחשב בעיני קיום החילוק הזה שכמה מכות ומורסות הבאות שם כפי הטבע תהיה סבתם ג"כ עצור הזלת דם הנדות המתעכב בבשר להפסדו או תוספת רבויו ולא מצינו שחילקו בזה רבותינו ז"ל שא"כ כל דם ומכה היה אסור מספק כו' מוכח שלשומא המתהוות באותו מקום דין ושם מכה יש לה. ובחילוקי ד' וחמשה מיני הטחורים כו' עכ"ל. ונראה שדברי הדבר שמואל אינן שייכים לדין דם גילדני אדער כי הוא מתיר מצד הטחורים שיש ברחמה דחשיבי כמו מכה לכן אף אם ת"ל שמתערב בהן דם נדות נחשב דם היוצא מן המכה כשאר דם מכה שהתירו חז"ל אע"פ שאפשר שהמכה משכה אליה גם דם נדות וכמ"ש הח"ס שם ובתשו' סי' קמ"ב ד"ה ונחזור לענינינו האריך בזה וכתב כי ע"י מכה שבאבר אז לפעמים נמשכים שם כמה מיני דמים מגידים ועורקים עד שנעצרו הגידים והעורקים ההמה ולוקחים דרך לעצמם לשפוך דרך אותה המכה כל מותרי הדמים כו' ופשוט דדם המכה אינו דם נדה עכ"ל. וקשה על דבריו ממ"ש בגמרא דט"ז ע"א הרואה דם מחמת מכה אפילו בתוך ימי נדתה טהורה דברי רשב"ג רבי אומר אם יש לה וסת חוששת לוסתה ופרש"י חיישינן שמא טפת דם נדה מעורבת בו. מאי לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר (היינו רבי) וסתות דאורייתא ומר סבר וסתות דרבנן. וכ' התוס' נראה דוקא במרגשת שדם זה בא מן המכה ואפ"ה אם זמן וסת הוא חיישינן שמא גם מן המקור בא הדם וכ"ד סה"ת סימן צ"ב. והשתא לדברי הח"ס שגם דם הנדות יוכל להיות שנמשך לתוך המכה שבמקור. ולכן אין לה דם להוזיל אף בשעת וסתה. א"כ גם למ"ד וסתות דאורייתא אמאי יטמא כיון דדם מכה הוא. דהא בסברא זו שדם הנמשך לתוך המכה נחשב כדם מכה אין שייך לחלק בין למ"ד וסתות דאורייתא ובין למ"ד וסתות דרבנן. וצריך לידחק ולומר דלמ"ד וסתות דאורייתא חיישינן שמא יצא דם מן המקור גם שלא ע"י המכה כלל. ורק למ"ד וסתות דרבנן לא חיישינן לזה. ודברי הח"ס נוטים אל סברת הפמ"א דגם דם המכה ממש כשנבלע באברים תחלה ואח"כ יצא במהלך שביל נדה נחשב דם נדות ממש. שהרי להח"ס אף להקל אמרינן כן דדם נדות ממש כשנבלע תחלה בהמכה נחשב דם מכה. מ"מ לענין דם גילדני אדער אם אין מורסא וטחורים ברחמה רק שהרופאים אומרים שדם ווריד הזהב נמשך דרך הרחם י"ל שלא היה הדבר שמואל מטהר כלל וכדברי הגאון רע"ק איגר ולא כמ"ש הח"ס דיש לו דין מעיין טהור רק שחושש שיבא עמו גם ממעיין טמא כו'. ומ"מ טעמו דרע"ק איגר ז"ל זהו משום די"ל יותר שדם הטחורים כשנסתם שביל הילוך הטחורים אינו הולך מגיד הזהב ישר להמקור אלא שנתחלק הדם לאברים ומשם הולך דרך גידי המקור כו'. והנה בתשו' רע"ק איגר הנ"ל כתב שהרופאים מחולקים בזה שהפראפעסאר דפראנקפורט כתב לו שאין לזה גיד מיוחד אלא שבא דרך גידי המקור וכן אמר בפשיטות עוד רופא אחד. אך רופא מומחה אחר אמר שאינו כן אלא דיש לזה גיד מיוחד. ר"ל דיש גיד מיוחד לשפוך דם גיד הזהב בצד הרחם או בסופו. ובתשוב' נוב"י מה"ק חי"ד סי' מ"ט בשם הרופא מומחה דפראג שאי אפשר בשום אופן שיבוא דם גילדני אדער דרך מקום הזה כלל. ובתשובת ח"ס סי' קנ"ד נראה דס"ל דדם מגיד הזהב יכול לילך משם דרך הרחם או דרך צואר הרחם ע"ש וכמדומה שלא ראה תשובת הנו"ב הנ"ל ותשובת הג"מ עקיבא איגר ודאי לא ראה: