ה

ומעתה נבואה לשאילתנו דבנד"ז שמרגשת כאב בגילדני אדער ומוצאה דם בבדיקתה. דהגילדני אדער הוי מכה שידוע שמוציאה דם. רק שידוע שמוציאה דם לחוץ. אבל אינו ידוע שמוציאה הדם לערותה. אך ע"ז יש לומר דכיון דיש לה כאב מחמת שנסגר היציאת הדם לחוץ ומוצאה בשעת הכאב לכ"ע הוי כאב זה ראיה שהמכה מוציאה דם לערותה ולכן כיון שהדם יוצא רק דרך מעבר מהגילדני אדער להמקור ומשם לבה"ח יש לטהרו. דהרמב"ם בפי' המשניות במשנה החדר והפרוזדור המשיל דם העלייה לדם הנחירים ודם הטחורים דהוא כדם המכה ודם מכה שעבר דרך מעבר המקור הוא טהור אף אם עבר במהלך שבילי הילוך דם נדה כנ"ל. אך ראיתי בתשו' הגאון ר' עקיבא איגר נ"י סס"י ס"א שהחמיר בזה לחשבו כדם נדה כיון שאין גיד מיוחד שיוצא מווריד הזהב לשפוך דם דרך אותו גיד בצד הרחם או בסופו אלא דמחמת שנסתם שביל ההילוך דרך פי הטבעת נתחלק הדם לאברים ובא דרך גידי המקור ונעשה דם נדות כסברת הפמ"א עכ"ד. ומה שהחמיר ע"פ דעת הפמ"א כשהדם יוצא דרך גידי המקור ואין גיד מיוחד ע"ז לבד. הנה בדברי הפמ"א לא נזכר תנאי זה כלל אדרבה כ' אבל אם נבלע תחלה בשאר אברים ואח"כ ע"י ריבוי הדם נובעים גידי המקור דם. דם זה ודאי טמא. הרי לא החמיר משום שהדם נמשך דרך גידי המקור כ"א משום שנבלע תחלה באברים הא לאו הכי טהור. ותדע דגבי מכה במעיה כ' לטהר משום שהאם והמקור מחובר למעי האשה ודרך המכה לשפוך דם למקור קודם שנבלע בשום אבר עכ"ל. והרי מן המעים למקור ג"כ אין פתח וחלל שהרי המעיים חללם לחלחולת. אלא דר"ל שישפוך דרך גידי המקור רק שא"צ ליבלע תחלה בשום אבר אחר מש"ה הוא טהור וכמ"ש אאזמו"ר נ"ע בפי' להתיר אף אם דם המכה מהלך בשבילי הילוך דם נדה כו' וא"כ אדרבה מדברי הפמ"א נשמע להתיר כשהדם מווריד הזהב הולך למקור אף שמהלך דרך גידי המקור. דהא ווריד הזהב הוא בחלחולת שהוא סוף מעי האשה. והרי הוא מתיר בהדיא במכה במעי' כו' (וע' ס"ט מה שכ' עליו ע"ז). אלא דמצד אחר חוכך אני להחמיר דכ"ז הוא בדם מכה שבחלחולת שבזה נתבאר שאף שעוברים דרך שבילי הילוך דם נדה הוא טהור וכן משמע בתשו' הב"ח סי' פ"ה ובתשו' פנ"י חי"ד סי' א' שסמכו על דברי הזקינות ששיערו שיש לה מכה בחלחולת ועי"ז טיהרו מה שהיא רואה שלא בשעת וסתה ע"ש. משא"כ גבי דם מותרות הגוף הא הוכחנו דאף שאין מתעכבים בשום מקום כל שעברו דרך המקור הוי דם נדה והרי הדם שבווריד הזהב הוא דם מותרות הגוף שנוזל ונמשך דרך ווריד ההוא. וכיון דשם מותרי דמים עליו א"כ י"ל כל שחזרו מותרות אלו ועלו וירדו דרך גידי המקור ה"ז דם נדות. ואע"פ שאם יצאו דרך ווריד הזהב לחלחולת היו טהורים מ"מ כל ששינו מהלך שלהן ויצאו דרך גידי המקור הם טמאים. וכן להפך אפילו דם מותרות המיוחד לילך דרך שבילי הילוך דם נדה אם שינו הילוכן ויצאו דרך ווריד הזהב ודאי הם טהורים. ואפילו יצאו דרך ערותה רק שלא יצאו דרך המקור כ"א דרך הפרוזדור כ' בשו"ת שב"י סי' מ"א דהוא טהור. א"כ כמ"כ י"ל דכשמותרות המעותד לילך דרך ווריד הזהב כששינו הילוכן ויצאו דרך גידי המקור הם טמאים. ול"ד לדם המכה שעבר דרך מעבר גידי המקור דהוא טהור דשאני דם המכה שהוא אינו ענין לדם מותרות הגוף. משא"כ דם שבווריד הזהב דהוא דם מותרות הגוף כדם היוצא בעת נדתה. אלא כשמותרות אלו יוצאים מכאן הם טהור וכשיוצאים מכאן הם טמא. וכעין מארז"ל מעין א' הוא התורה טמאתו התורה טהרתו (או שמא י"ל כיון דכבר היו דמים אלו בווריד הזהב ה"ל כדם הנחירים ודם טהור ולכן אף אם אח"כ שינו לצאת דרך המקור הוא טהור. והסברא ראשונה מחוורת יותר ועיקר וגם מי יימר שכבר היה תוך ווריד זה שמא מחמת שנסתם השביל מלמטה חזרו הדמים המעותדים לילך לווריד הזהב לילך לגידי המקור כו'. ובין כך ובין כך אין להקל):