ג

והנה בתשו' פמ"א ח"א סס"י י"ב כ' וז"ל הא דמטהרינן דם מכה דוקא אם יש לה מכה במעי' במקום שיכול הדם לבוא שם בלתי שיצטרך תחלה לבלוע בשאר אברים (כמו מכה שבכליות שמן הכליות יורד סילון להחדר ומדבריו אלו ראי' לדברי רבינו נ"ע בענין הקרטין דלעיל) אבל אם יש לה מכה בשאר אברים הפנימים שאי אפשר לזוב דרך המקור אם לא שיבלע תחלה בשאר אברים זה דם נדה גמור הוא (דכל דמי האשה כך שע"י ריבוי דמיה נובעים מכל רמ"ח אברים לגידי המקור ומשפיעים דם) עכ"ל הובא בס"ט סי' קפ"ז ס"ק י"א והס"ט כ' ע"ז דאע"פ שעלה בדעתו דמדומי ראיה דאפילו במכה כזו תולין מלשון הש"ס פכה"י דט"ז דקאתי דרך מקור כו' עכ"ז מסתפינא להקל אחר שאין לנו ראיה ברורה ע"ז. ומ"ש דכל דמי האשה כך כו' לא ידעתי ראייתו דהתם אפי' לא יבלע תחלה הוא טמא כשבא דרך המקור דענין דם נדה היינו מותרות דמים מהגוף שיוצאים לחוץ בעת נדתה כמ"ש הגאון הרופא ממענץ בתשו' שב"י סי' מ"א. והנה בגמ' ד"י ע"ב גבי שופעת כל ז' אינו אלא כראיי' א' ובשופעת כ"כ ודאי אין הדם מתעכב לא בהאברים ולא בהמקור ועכ"ז הדם טמא כשאר דם נדה וע' בש"ע סי' ק"צ ס"ג. הרי שכל מותרי דמים העוברים דרך המקור זהו דם נדה אף שעובר במהרה מהאברים דרך המקור דהתורה לא חילקה. (וקשה מכאן על מש"ר י"ל דאינו דם נדה שטמאתו התורה דהיינו דוקא מותרות דמים כו' אבל כו' דם חיותה כו' עכ"ל. דהא בשופעת כל ז' כי נהרא ודאי זהו דם חיותה כדפרש"י וא"א להיות שופעת כמעיין כל שבעה וחיה עכ"ל. א"כ מוכרח דזהו דם חיותה ואפ"ה משמע התם דהיא טמאה. א"כ משמע דדם חיותה הוי כדין מותרות דמים ממש ולא דמו לדם המכה דהוא לבד טהור) וצ"ל דלא דמי להא דאמרינן בפ"ק דבכורות גבי שכל היוצא מן הטמא טמא. דמי רגלים דסוסים וגמלים שרי כיון דלא עכירי אין זה יוצא מן הטמא דמיא עול ומיא נפיק. והכא אע"פ שהדם אינו מתעכב במקור כלל וא"כ מסתמא כמו שבא כך יוצא אפ"ה טמא דהכא שאני שעיקר טומאת דם היוצא מהחדר היינו בכה"ג שמותרות דמי הגוף יוצאים דרך החדר. ותדע דהא אדרבה יש ס"ל מקור מקומו טהור לענין נגיעה רק טומאתו הוא כשמותרי דמים עוברים דרך בו א"כ אין חילוק בין מתעכבים בו או לא. גם בבכורות שם לל"ב מי רגלים דסוסים וגמלים ג"כ אסירי אע"ג דמיא עול ומיא נפיק. וכיון שכן שבמותרי דמים מהגוף היוצאים דרך המקור שזהו ענין דם נדה וזיבה ודם לידה אין שום חילוק בין שיוצאים במהרה בלי שום עיכוב ובין אם מתעכבים הכל טמא בשוה. כמו כן נאמר בהפך בדם המכה מהגוף שיוצא דרך המקור דהוא טהור. א"כ אף שנבלע תחלה בשאר האברים יהיה טהור דמנ"ל לחלק ומה ענין לדמותו לשאר דמי האשה כו' דאם באת לדמותו לשאר דמי האשה א"כ אפילו ילך מהמכה בסילון להמקור ומשם יצא יהיה טמא וכמו בשופעת (כי נהרא אלא דא"א שתחי' ע"ש) דלכאורה אז אין הדם נבלע כלל באברים תחלה כו' וכיון דבהא פשיטא לי' להפמ"א בדם המכה שעובר דרך המקור דהוא טהור א"כ אף אם נבלע תחלה באברים יהיה טהור. ואם באת לחוש שמא דם האברים מעורב בו והוא טמא כשעובר דרך המקור. א"כ גם בדם מכה שבמקור ניחוש שמא טפת דם נדות מעורב בו והרי לא חיישינן לזה ע' תשובת דבר שמואל סי' ע"א. ומיהו יש לחלק דהכא יש לחוש יותר כיון שעובר דרך האברים אלא דהא לל"ק דבכורות אמרינן דמי רגלים דסוסים וגמלים נקרא מיא עול ומיא נפיק אע"ג שמתעכבים המים בהאברים עד שיוצאים דרך מקוה השתן א"כ ה"ה בדם המכה היוצא דרך האברים למקור י"ל דאע"ג שיצא דרך האברים עכ"ז שמו הראשון עליו דדם מכה הוא (וגם לל"ב י"ל דיוצא מן הטמא שאני משא"כ הכא קודם המקור הכל טהור) והרי אמרינן דדם המכה אף כשיוצא דרך המקור טהור: