ב

והנה אע"פ שהסכים רבינו דכאב גדול הוי כמכה עכ"ז לא היקל כדעת הט"ז שהכאב הוא בבטנה למעלה מאותו מקום כו' מטעם שכ' שיש לחוש בו שמא מחמתו בא דם מהמקור קודם זמנו כמ"ש בסי' קפ"ז ס"ק ל"ד ובסי' קצ"א סק"ד רק היקל בכאב שאין לחוש בו לדם המקור שיבא מחמתו ככאב הכליות והיא מוצאה קרטין שדרכן להוולד בכליות דכ' בסי' קצ"א ס"ק ט"ז להקל בכה"ג אף גם כשמוצאת אותם על העד שבודקת שלא בשעת הטלת מ"ר רק כשהיא מוצאה אותם בשעת הכאב או אחריו מיד דתלינן במכה שבכליות. ולכאורה היה נראה לפקפק ע"ז דאיך יתגלגלו ויבואו הקרטין מהכליות לבית החיצון שלא ע"י מי רגלים. ושוב מצאתי כן בס"ט בתשו' שאלה שבסס"י ק"צ ד"ה נחזור לנ"ד וז"ל ואפי' אי איכא נמי כאב בכליות יש לפקפק דאולי אין דרך לצאת מהכליות לבה"ח כ"א ע"י מ"ר עכ"ל. וגם בכו"פ סס"י קצ"א כ' בסתם וח"ו להתיר בקרטין בלי מ"ר. אלא דהוא לא הזכיר מאם יש כאב בכליות. אך מה שהחמיר רבינו בכל כאב שיש לחוש בו שמא מחמתו בא דם מהמקור קודם זמנו כו' והיינו ודאי אפי' כשהכאב במקום שדרך הדם לבוא ממקום הכאב לכל הצדדים שבביה"ח כמ"ש בסי' קפ"ז ס"ק ל"ד. וקשה ע"ז מהתוספתא פ"ג דנדה דאומר ספק דם החדר ספק דם המכה טהור עכ"ל. שוב ראיתי שגם רבינו עצמו (בד"ה מ"ש הח"צ) כ' וז"ל מוקמינן אשה בחזקתה ולא חיישינן שמא הכאב גרם לדם המקור שיבא קודם זמנו אלא תלינן שלא בא מהמקור כלל. אלא דאח"כ החמיר מטעם אחר דמנ"ל להוסיף על דברי חכמים ששנו בלשונם מכה במקור או באותו מקום כו' אבל מכה שבמקום אחר י"ל שאין דרך כלל להדם לילך לבית החיצון אפי' ע"י המקור כו' ע"ש: