א

סימן קיט

אשה שיש לה וסת ויש לה חולי הטחורים הנקרא גילדענע אדער שעשויה להוציא דם לעתים מהחלחולת ולפעמים אירע עש ווערט פאר שלאסין הגילדענע אדער ואינה מוציאה הדם דרך חלחולת. ואז מרגשת שמארצונג וכאב שם בהחלחולת ואז מוצאת דם בבדיקתה בחלל בית הרחם והרופאים אומרים שזה בא מווריד הגילדענע אדער שממנו נמשך הדם דרך אותו מקום. גם בענין שכ' הס"ט סי' קפ"ז ס"ק י"ב בשם תשו' פמ"א ח"א סי' י"ב אבל במכה בדופן כו' דם נדה גמור הוא כו' ע"ש:

הנה מתחלה יש לדון אם כאב הוי כמכה. והנה בזה נחלקו הט"ז סי' קצ"א והח"צ סי' ע"ג ושאר אחרונים הובאו בס"ט סי' קפ"ז סק"ט ובדברי אאזמו"ר נ"ע סי' קפ"ז ס"ק ל"ד ובק"א לסי' קפ"ז על ס"ק הנ"ל (ונרשם ס"ק ל"א) ובסוף בקו"א דה' נדה ד"ה מה שכתב הח"צ. והשב"י סי' מ"ב כ' לחלק בין כאב לכאב והס"ט השיג ע"ז וכן הח"צ סי' ע"ג כ' ואף אם הכאב משונה אין זה כדאי להכריע ולא כל מקום הכואב יש לו מכה צא ולמד מדין מכה של חלל שמחללין עליה את השבת ודוק עכ"ל ואאזמו"ר נ"ע (בד"ה מ"ש הח"צ) כ' דאשתמיטתי' תלמוד ערוך בע"ז דכ"ח לחלק בין חושש לכאיב טובא דמקרי מכה ממש. דז"ל הגמ' שם בעי ר' אלעזר ככי ושיני מאי כיון דאקושי נינהו כמכה דבראי דמו או דלמא כיון דגוואי קיימא כמכה של חלל דמו אמר אביי ת"ש החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ חושש הוא דלא הא כאיב ליה טובא שפיר דמי. דלמא תנא היכא דכאיב ליה טובא נמי חושש קרי ליה. דמזה מבואר דכאיב ליה טובא דינו כמכה ממש ולכן לאביי מחללין את השבת על כאב גדול דשיניים כמו במכה של השיניים דהוי כמכה של חלל. וכן למאי דדחי דלמא הכוונה שכמו בכאיב טובא אין מחללין כך במכה בהן. הרי עכ"פ דכאיב ליה טובא יש לו דין מכה לגבי מכה שמחללין עליה את השבת וזה הפך מ"ש הח"צ צא ולמד כו' דאדרבה משם ממש מוכח הפך דבריו. וכ"פ באלי' רבא סי' שכ"ח סק"ג וז"ל ומב"ח משמע דכל דכאיב השיניים טובא הוי כמכה עכ"ל. וכ"כ התוספות שבת שם והפמ"ג. וכן משמע באו"ה כלל נ"ט סעיף י"ז י"ח וע"ש סכ"ד אבל כו' דאדרבה כו' מוכח ממנו דכאב גדול הוי כמכה כנ"ל. ולכאורה התירוץ ואיבעית אימא הא דאיכא מכה שבגמ' דשבת דקי"א ע"א מוכח דלא ס"ל כהך שינויא דע"א דכ"ח דמחלק בין חושש לכאיב טובא דהא האיבע"א מוקי מתני' דהחושש בדאית ליה מכה מיהו אין נפקותא לענינינו דהא א"כ לתירוץ זה צ"ל דגם במכה אין מחללין וזהו כדחיית הש"ס בע"א שם דלמא תנא היכא דכאיב לי' טובא נמי חושש קרי ליה. וכבר נת' שגם לפי דחיי' זו כאיב טובא הוה כמכה כו'. עוד הביא אאזמו"ר נ"ע ראי' מהנמוק"י רפ"ח דיבמות וכ"ה בחי' הריטב"א שם ביבמות דע"א ד"ה רב פפא וכ"מ ג"כ בחי' הרשב"א שם. והנה הס"ט השיג על השב"י דמחלק בין כאב לכאב מהא דכ' בתשו' מי"י רס"י ג' היא מצטערת בשעת תשמיש וקשה לה עד מאד וניכר קצת כי חולי ומכה יש לה ויש לסמוך על הבדיקה אף לפרש"י עכ"ל. אלמא אפי' צער גדול לא מהני אלא שתבדוק בבעלה הראשון. ואאזמו"ר נ"ע (בד"ה מ"ש הח"ץ) כיוון ליישב זה וז"ל ואם אינו כואב לה רק בשעת תשמיש אפשר דלא מקרי מכה גמורה כו' ומש"ה כ' בתשו' ריצב"א שבהגה"מ ונראה קצת כו' דאינה מכה גמורה לסמוך עליה לטהר לגמרי מאחר שאינה מצטערת רק בשעת תשמיש עכ"ל. וכה"ג כ' הט"ז סס"י קצ"א. משא"כ בנ"ד דברור לה הכאב בכל עת כו':