א

סימן קיח

אחת שאלתי מיניה דמר להשיבני ע"ד אשה אחת אשר זה קרוב לשנה תמימה שאינה יכולה לטהר לבעלה ותוכן ענינה שיש לה וסת קבוע כדרך כל הנשים. ואחרי כלות ראיית דם וסתה. יש לה כמו שנים או שלשה ימים נקיים מדם ואח"כ יוצא ממנה דם מראהו כמו שריית בשר בלא שום הרגשה. וזאת האשה היה לה מקודם חולי גילדענע אדער והיו דמים יוצאים מבית הרעי שלה. רק שזה זמן אשר נסתמו ונבדקה האשה הנ"ל ע"י אשה חכמה ובעת בדיקת החכמה הרגישה האשה הנ"ל כאב באו"מ והחכמה אמרה שיש אצל האשה הנ"ל סמוך להאם בליטות וקרוב הדבר אשר מפאת הגילדענע אדער אשר נסתם אצלה נדחקו העורקים בבית רחמה ומזה נתהוו הבליטות ותוצאות הדמים ומחמת זה אינו דומה מראית הדם הזה למראית דם וסתה. גם האשה הנ"ל מרגשת כאב בבטנה. ואנחנו לא נדע אל מי מקדושים נפנה. הגם כי בתשובת חתם סופר הסכים למעשה אשר יוכל להיות דם הגילדענע אדער לפנים בבית הרחם מ"מ לא היקל רק בכתמים:

הנה החתם סופר סי' קנ"ד ס"ל דדם גילדענע אדער אף כשיוצא דרך גידי הרחם נקרא מעין טהור. וזהו לדידן כמו דם טוהר ללוי נדה ל"ה דאומר שני מעיינות הם כו' אלא דאעפ"כ מטמא כאן משום דהתם ללוי נסתם הטמא. והכא אף שנפתח הטהור לא נסתם הטמא. ויוביל עמו דם טמא והאשה טמאה בכל ענין זת"ד שם. וע"ש סי' קפ"ה היקל בכתמים כמ"ש רומע"ל. אמנם בתשו' הגאון רע"ק איגר ז"ל סי' ס"א חולק בעיקר הענין וס"ל דאף אם דם גילדעני אדער יוצא דרך גידי הרחם אין לזה דין מעין טהור כלל וז"ל כיון שאין גיד מיוחד שיוצא מווריד הזהב לשפוך דם דרך אותו גיד בצד הרחם או בסופו אלא דמחמת שנסתם שביל ההילוך דרך פי הטבעת נתחלק הדם לאברים ובא דרך גידי המקור ונעשה דם נדות כסברת הפמ"א עכ"ד ותשובת הפמ"א הוא חלק א' סי' י"ב שהובאה בסד"ט סי' קפ"ז רסע"י ה' ס"ק י"א. ואפ"ל ג"כ דחמור מנידון דהפמ"א שגמגם עליו הסד"ט ממ"ש בגמ' דט"ז דקאתי דרך מקור. דהתם עכ"פ ודאי דם מכה הוא. אבל דם גילדעני אדער זהו אינו דם מכה ומורסא כ"א דם מותרות או דם חיותה וכשיוצא במהלך שבילי נדה י"ל שהוא טמא. וראי' מהדין שבש"ע סי' ק"צ ס"ג ובגמרא ד"י ע"ב וצ"ע:

ועכ"ז בנדון הלז שנבדקה אשה הנ"ל ובעת בדיקת החכמה הרגישה האשה הנ"ל כאב באותו מקום והחכמה אמרה שיש להאשה הנ"ל סמוך להאם בליטות. וקרוב הדבר אשר מפאת הגילדענע אדער אשר נסתם אצלה נדחקו העורקים בבית רחמה ומזה נתהוו הבליטות ותוצאות הדמים ומחמת זה אינו דומה מראית הדם הזה למראית דם וסתה עכ"ל. א"כ בכה"ג שיש לה בליטות בכותלי בית הרחם ומחמת עצירת הגילדענע אדער זהו שאני מהנדון דתשובת רע"ק איגר:

וזה יש לדמותו למה שנמצא בשו"ת דבר שמואל סי' ע"א וז"ל אשה שיש לה חולי של טחורים ברחמה וראתה דם בבדיקתה מה דינה עכ"ל. ושם שעל הרוב יבאו בקצוות ופיות הוורידים אשר בפרוזדור שהוא המקום היותר חיצוני כו' אך אם באולי יקרה חולי זה במקור עצמו נראה שדינו כדין המכה כו' עד ועל האשה עצמה מוטל עיקר כובד החקירות והבדיקות לידע ולהודיע ולהוודע אם הדם בא מן הטחורים אם ממקורו כפי הטבע עכ"ל. וטחורים זהו גילדיני אדער. ואיך החשיב זה כדם המכה. אלא הענין דטחורים אלו שהן בבית רחמה הם שאני. מדין דם טחורים שבחלחולת שיוצא דרך הרחם. כשאין בבית הרחם טחורים. דשם י"ל דדין מעיין טמא הוא כנ"ל כמ"ש הג"מ עקיבא איגר ז"ל. אבל כאן שיש לה טחורים בבית הרחם ה"ל כדין אשה זו שומא יש לה בבית מעיה ונחשב הדם כדם המכה זת"ד. וא"כ י"ל שגם הבליטות שאצל אשה זו הם כענין הטחורים שכ' הדב"ש. ומה גם שי"ל שנתהוו מחמת עצירת הווריד הזהב כנ"ל. אך עכ"ז מסופק אני אם זה דומה לענין הטחורים שבשו"ת דב"ש הנ"ל. וצריך חקירה מרופאים מומחים. ועוד שגם בנדון של הדב"ש כתב ועל האשה עצמה מוטל כו':

לכן למעשה בנד"ז שיש לה וסת. ושלא בשעת וסתה אם הדם כמו מי שריית בשר כמ"ש רומע"ל. אפשר לומר שמשורת הדין אינו דם נדה דהא כמימי בשר צלי דפרש"י מוהל היוצא ממנו. ב"ה מטהרין. ומוהל היוצא מבשר צלי עיין פרק כל הבשר דף קי"ב ע"א. בגמ' ובפרש"י ד"ה הכי גרסינן ובש"ע יו"ד סי' ע"ו סעיף ה' שיש מוהל עב ויש מוהל קלוש ובודאי הלשון מימי בשר צלי לא משמע בעבה כ"א בקלישתא. אף לפ"ד הש"ך שם סי' ע"ו ס"ק כ"ד דס"ל דאף מוהל עבה אינו דם זהו לענין אכילה ובדם שבישלו אבל לענין מראה דם באשה כיון דאומר במשנה מימי בשר לא משמע בעבה כ"א בקלישתא. ומ"מ מי שריית בשר י"ל לא אדום יותר ממוהל קלישתא היוצא מהבשר לאחר צלייתו ואף שאין אנו בקיאין כלל במראות הדם ואף מימי בשר צלי אסור וגם יש פוסקים כת"ק דב"ה דמדינא תולין עב"י קפ"ח. מ"מ הכא לענין אשה זו שיש לה בליטות וכואב לה בשעת בדיקת החכמה דחשבינן להו כמו מכה ע"פ דעת הדב"ש יש לסמוך להקל בענין כשהדם רק כמו מי שריית בשר. מה שבדם גמור לא היינו סומכין ע"ז. וגם זה היינו באשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה. וברואה שלא בהרגשה:

שוב נזכרתי מה שנזכר בט"ז סס"י קצ"א ד"ה שאלה. אז מוצאת כמו שריית בשר ובתוכן ישנן אותן הקרטין כו' לכאורה משמע ג"כ דכמו שריית בשר אינו דם טמא מה"ת. ולכן נשא ונתן רק מצד הקרטין. אך בתשובת גבעת שאול סס"י ס"ו נראה דהך מי שריית בשר חשוב כמו דם ע"ש במ"ש בשם הח"צ ובנידון הט"ז אדרבה כבר יצאו עם הדם והוא בתשו' ח"צ סס"י ע"ג כוונתו הוא משום מ"ש לעיל משום דנמצא בתוך שריית מי בשר עכ"ד הגבעת שאול. מ"מ י"ל דגם כוונת הח"צ היינו דדין כמי שריית בשר הוא כמו מימי בשר צלי שבמשנה וקוראו דם כיון דאנן קיי"ל לטמא כל מראה אודם זולת לבן וירוק ובודאי שהוא כן. אך בנד"ז שיש לה בליטות סמוך להאם ובעת בדיקת החכמה הרגישה כאב באותו מקום ואינה יכולה להטהר לבעלה זה שנה תמימה וגם היא רואה זה שלא בהרגשה ואחר הוסת איזה ימים. נראה להתיר כשהדם מראהו כמו מי שריית בשר ולכן לא תתיר זה האשה בעצמה כ"א ע"פ ראות עיני רומע"ל כשהוא כמו שריית בשר. נלע"ד שיוכל להתיר לה: