ו

אמנם הנה אאזמו"ר הגאון ז"ל בק"א דסי' קפ"ז סקכ"א חידש עוד סברא דכמו בעד שאינו בדוק מטהר הרשב"א אף שאין הספק שקול והיינו משום שנולד הספק בהעד קודם שבדקה א"ע בו כמו"כ י"ל במכה שא"י אם מוציאה דם כו' ע"ש בד"ה ומ"ש הח"צ דאינו ספק שקול כו'. ולפע"ד יש עוד ליתן טעם לזה דכבר לימדנו רבינו נ"ע מדהביא הרשב"א דין מכה בשער הכתמים אלמא דשייכי אהדדי. דהנה כבר כתבתי בתשו' א' בהא דאמר רע"ק דם ולא כתם. והקשה התוי"ט מ"ש משאר ספק דאורייתא ומה שתירץ משום דלא ארגישה אינו עולה לפרש"י דנ"ח דלרב אשי א"צ כלל הרגשה כמו שכ' בכמה תשובות ובס"ט ואעפ"כ אמרינן דם ולא כתם וצ"ל כמ"ש הס"ט והבית מאיר בתשו' סי' י"ג דגזה"כ הוא דכל שי"ל דמעלמא אתיא אינה טמאה מדאורייתא ואע"פ שאין הספק שקול מיהו היינו דוקא כשי"ל דמעלמא ממש אתיא. אבל כשרואה מגופה אמרינן שחזקתו מן המקור אבל כשיש מכה באותו מקום ה"ז מקום ספק כמו שי"ל דמעלמא אתיא כו' אלא דא"כ קשה מ"ט החמירו רבותינו מאד גבי לתלות בדם בתולים שמזה משמע כשאין הספק שקול אין להקל. ומ"מ באשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה שיש לה מכה גמורה אע"פ שא"י אם מוציאה דם די"ל דהוה ספק שקול יש לצדד כשיש צירוף לזה מספק הרגשה כמ"ש כאאזמו"ר נ"ע בסי' קפ"ז סקכ"ג וע' בס"ט שם ס"ק י"ג ד"ה גם מה שכ':

קיצור. (עוי"ל אף אם אין הספק שקול כיון דהספק נולד קודם הראיה י"ל ע"ז דם ולא כתם. אך קשה ע"ז ממכת בתולים ומ"מ ביש לה וסת שלא בשעת וסתה י"ל דהוה ספק שקול ובצירוף ספק דהרגשה):