ה

אבל הרשב"א בתה"א שע"ד כ' מסתברא דאפי' אינה מרגשת שהדם שותת ויורד מן המכה כו' והבין הב"י דפליג על סה"ת והגמי"י וכ"כ בהגש"ד שבד"מ אות ו' דלהרשב"א תלינן במכה אע"ג דלא ידעינן דמכה מוציא דם וכן האריך הב"ח והפנ"י בתשו' סי' א' והש"ך סי' קפ"ז סקכ"ד והח"צ סי' מ"ו השיגו עליהם וס"ל דאין שום מחלוקת בין הרשב"א לסה"ת דלהרשב"א נמי צריכה לידע שמכתה מוציאה דם אלא שא"צ לידע שדם זה שראתה עתה בא מן המכה כו' וה"נ ס"ל לסה"ת והגהמי"י:

קיצור. (הב"י ס"ל דלהרשב"א א"צ שתדע שמכתה מוציא דם כלל וכ"ד הב"ח והפנ"י. אמנם הש"ך והח"צ ס"ל דלהרשב"א ג"כ בעינן שתדע שמכתה מוציאה דם):

ובתשובת ושב הכהן הביא ראיה דפליגי עכ"פ בפי' שממנה יוצא דם הנזכר בגמרא דסה"ת והגמי"י פירשו שזהו מדברי האשה והרשב"א כ' בפי' שאין האשה צ"ל כן ע"ש אלא דהוא פי' פלוגתא שלהם דלסה"ת והגמי"י בעינן שתדע שדם זה הוא מהמכה ולהרשב"א א"צ רק לידע שמכתה מוציאה דם. וכבר נתבאר שפירושו בסה"ת והגמי"י הוא נגד כל המפרשים וא"כ לפ"ז י"ל דלהרשב"א א"צ כלל לידע שמוציאה דם דאל"כ למה לא פי' כסה"ת דשממנה יוצא דם הוא מדברי האשה ויהיה קאי שמוציאה דם לפעמים. אך הח"צ בתשו' דחה הוכחה זו דהרשב"א הוצרך לזה מפני שגירסתו בגמ' היה הדם בה"א הידיעה ע"ש. אך בתה"ק שע"ד משמע יותר שא"צ כלל לידע שמכתה מוציאה דם שהרי ז"ל אם היא מרגשת בעצמה שיש לה מכה נאמנת לומר מכה יש לי במקור שאפשר שממנה הדם שותת ויורד עכ"ל דאם היות דשאפשר קאי על הדם שהיא רואה עתה מ"מ לא הזכיר כלל ולא התנה כמו שהתנה סה"ת והגהמי"י שתדע שמכתה מוציאה דם לפעמים אלמא דגם זה א"צ לידע וכן הסכים אאזמו"ר הגאון נ"ע בפי' דברי הרשב"א כמ"ש (בסוף) בקו"א דה' נדה. [וז"ל] והנה ל' הרשב"א בתה"א כו' ומיהו אפ"ה לדינא הדין אמת כמ"ש רמ"א עכ"ל:

קיצור. (מ"מ בתה"ק משמע יותר כסברת הב"י בהרשב"א):

וכ"ד הכו"פ להקל בזה באשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה וכ"ד התשו' מע"צ סי' ס"ח וגם בח"צ עצמו סי' מ"ו נ' שאפשר להקל בכה"ג. ולכאורה התוספתא הנ"ל הוי סיוע להרשב"א אלא דהח"צ כ' דכשא"י כלל שהמכה מוציאה דם אין הספק שקול שהרי דרך המקור להוציא דם בודאי ודרך המכה ספק ונהי דשלא בשעת וסתה היה אפשר לומר דאין דרך המקור להוציא דם שלא בשעת וסתה ולכך יש לתלות לקולא. אבל הרשב"א ז"ל מטהרה אפי' בשעת וסתה כו' עכ"ל הח"צ. הרי באשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה יש לומר לדידי' ג"כ דהוה ספק שקול ומוקמינן לה אחזקתה:

קיצור. (ואף הח"צ משמע דס"ל שיש לומר באשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה אז אף אם המכה א"י שמוציאה דם הוה ספק שקול ולכן י"ל דמוקמינן לה אחזקת טהרה):