ב

אמנם יש להקשות על דברי סה"ת שהרי התוספות כ' שזה למ"ד וסתות דרבנן. אבל למ"ד וסתות דאורייתא אפילו במרגשת שדם זה בא מהמכה אפ"ה אם זמן וסתה היא טמאה וצ"ל הטעם כדפרש"י שם חיישינן שמא טפת נדה מעורבת בו. והרי הב"י רס"י קפ"ד כ' בשם סה"ת דהא דצריך לפרוש עונה א' סמוך לוסתה הוא דאורייתא א"כ צ"ל דס"ל וסתות דאורייתא. וא"כ למה כ' הסה"ת בסי' צ"ב אבל בשעת וסתה כו' דאל"כ לעולם לא תהא טמאה דלפ"ז כשמרגשת ממש שדם זה בא מהמכה יש לטהר אפי' בשעת וסתה. ובאמת הא ליתא כיון דס"ל דוסתות דאורייתא ואמת שהב"י כ' דאפשר דמ"ש שהוא מדאורייתא לאו דוקא אלא שיש לה סמך מדאורייתא אכן לא משמע כן מלשון סה"ת סס"י צ"ג שכ' דהא מן התורה אסור מדכתיב והזרתם כו'. וכ"כ הט"ז סי' קפ"ז סק"י בשם תשו' מהרי"ל שחש למ"ד וסתות דאורייתא. ונלע"ד שי"ל דבפלוגתא אם וסתות דאורייתא או דרבנן שבגמ' דט"ז ע"א דהוא לענין אם לא בדקה א"ע בשעת וסתה ואח"כ בדקה ומצאה א"ע טהורה דלמ"ד וסתות דאורייתא טמאה דאמרינן אורח בזמנו בא בזה י"ל דלא פליג סה"ת על התוספות שפסקו כמ"ד וסתות דרבנן ומ"מ פרישה סמוך לוסתה ס"ל דהוא מן התורה שהרי התוס' עצמן כ"כ ס"פ הבא על יבמתו. והטעם דודאי לכתחלה חיישינן מדאורייתא שמא תראה דהא הוחזקה כן ג"פ וה"ל כחזקת שור המועד ושא"ד דהוי דאורייתא ומיהו כשהגיע וסתה ולא הרגישה בדם אע"פ שלא בדקה א"ע לא חיישינן כלל מדאוריי' שמא ראתה ולאו אדעתה ואין חיוב בדיקה זו כלל מדאורייתא וזהו וסתות דרבנן דחיוב הבדיקה בשעת וסתה זהו מדרבנן דמדאורייתא אין חיוב לבדוק אלא כל שלא הרגישה בדם מסתמא לא ראתה. אבל מ"מ פרישה סמוך לוסתה הוי דאורייתא דחיישינן מדאורייתא שמא תראה ותרגיש כו' (אולם שא"פ ס"ל דאפילו פרישה הוי דרבנן דהחשש עצמו הוי רק דרבנן. ולכאורה משמע שם בגמ' כן דט"ו ע"ב גבי רבב"ח אמר כו' קסבר וסתות דרבנן ע"ש) ולפ"ז א"ש דלענין מרגשת שדם זה בא מהמכה אפילו הוא בשעת וסתה טהורה גם לסה"ת דלא חיישינן שמא טפת דם נדה מעורבת בו דזהו למ"ד וסתות דאורייתא שאע"פ שלא הרגישה בדם נדות חיישינן דאורח בזמנו בא. משא"כ לסה"ת לא חיישינן להכי דכיון דלא מרגשת בדם נדות אין לחוש לזה אפילו בשעת וסתה ומש"ה לא כ' רק אבל בשעת וסתה אפי' יודעת שהמכה מוציאה דם אין תולה בה דאל"כ לא תהא טמאה לעולם עכ"ל. והיינו דוקא כששייך ענין תולה בה שאינה מרגשת עתה שדם זה בא מהמכה ואז שייך הטעם דא"כ לעולם לא תהא טמאה ומינה דבמרגשת שדם זה בא מהמכה טהורה היא אפילו בשעת וסתה וכמ"ש התוס' פכה"י. ושוב מצאתי כן בנו"ב סי' נ"ה שכתב כן דמה דאמרו וסתות דרבנן היינו דלא אמרינן שכבר ראתה בשעת וסתה משום דנגד חזקת אורח בזמנו בא יש חזקת טהרה אבל לענין לפרוש מאשתו שמסתמא תראה בשעת וסתה הוא דאורייתא. זהו תוכן דבריו. ולפע"ד אם אמרינן מדאורייתא שמסתמא תראה בשעת וסתה. לא הי' החזקת טהרה מועיל להתיר כמ"ש מהרי"ק שורש ע"ב גבי חזקה דממונא דאינה כלום נגד חזקה הבאה מכח סברא וטעם כגון חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו כו' ע"ש. וה"נ אם מדאורייתא ה"ל וסתות חזקה שמסתמא תראה בשעת וסתה ולכן בעינן מדאורייתא פרישה סמוך לוסתה. א"כ היא חזקה הבאה מכח טעם וסברא ואין החזקת טהרה כלום כנגדה. אבל לפמ"ש א"ש דהכא לענין אם הגיע שעת וסתה ולא ראתה יש כמו"כ טעם וסברא להפך הסותרת חזקת הוסתה והוא מדלא הרגישה בשעת וסתה מסתמא לא ראתה נדה לכן מה"ט הוא שי"ל דאף לסה"ת דפרישה סמוך לוסתה הוא דאורייתא עכ"ז אם הגיע שעת וסתה ולא הרגישה הוא רק דרבנן והיינו בצירוף חזקת טהרה:

קיצור. (קושיא על סה"ת דמהתוספות נ' דלמ"ד וסתות דאורייתא אף שמרגשת שדם זה בא מהמכה טמאה והרי סה"ת ס"ל פרישה סמוך לעונה דאורייתא וי"ל דאע"ג דחיישינן מדאורייתא שמא תראה בשעת וסתה עכ"ז כשעבר הוסת ולא הרגישה מחזקינן לה מדאורייתא בחזקת טהרה):