ג

וא"כ אפשר אף אם אין המכה מחובר למקור ממש רק המכה תוך הבטן מ"מ אם הולך במהירות מהמכה בלי עכוב דרך המקור לחוץ י"ל שטהור דדוקא אם נבלע תחלה בשאר אברים כו'. דכיון שהס"ט יש לו סברא דאפילו אם נבלע תחלה כו' א"כ אפשר להקל בלא נבלע כלל רק עובר דרך מעבר ואינו מתעכב כלל. ובתשו' אחת הבאתי סמך לזה מהש"ס דפ"ק דבכורות ד"ז סע"א דאע"ג דתנן התם היוצא מן הטמא טמא עכ"ז מי רגלים של סוסים וגמלים שרו דמיא עול ומיא נפיק ולאו מיניה דטמא הוא רק מי רגלים של חמור אסירי משום דעכירי וחשוב מיניה דטמא ואע"ג דלא מגופו דטמא הוא ממש. וזהו לל"ק דרב ששת ולל"ב אסר רב ששת אף דסוסים וגמלים. ויש דעה ג' דלא קי"ל כרב ששת כלל ואף מי רגלים דחמור שרי. דאף דעכורי מ"מ לאו מגופיה דטמא הוא ומיא עול ומיא נפיק ואין זה בכלל היוצא מן הטמא טמא. ודעה זו הג' היא דעת הרמב"ם כמ"ש פ"ד מהמ"א דין כ' וכמו שפי' דבריו המגיד רפ"ג מהמ"א דין ג' וכ"כ הב"י רס"י פ"א בשם תשו' הרשב"א סי' תקע"ז בשם בעל העיטור והרא"ש פ"ק דבכורות לפ"ד ר"ת נראה קי"ל כל"ק דרב ששת. והטור והרא"ש עצמן ס"ל כלישנא בתרא. וקושיית הב"י על הרמב"ם לק"מ דהא ב' לישני נאמרו לרב ששת והרמב"ם ור"ת ס"ל דלא קי"ל כרב ששת כלל וכן נראה מדברי הרמב"ם בפי' המשניות פ"ו דמכשירין מ"ד גבי דבש כדי שלא תחשוב שהוא כמו חלב בהמה טמאה כו' ע"ש. ולפ"ז בנ"ד כיון דדם מכה טהור ואין זה דם נדה שאסרה תורה א"כ אף אם הולך דרך שבילי המקור אם אינו מתעכב כלל ה"ל כמו מי רגלי סוסים וחמורים שאין זה מיניה דטמא כלל. ומיניה דטמא היינו שאר דם האשה היוצא דרך המקור ולא דם מכה. ואף לדעת הרא"ש והטור דמחמירין כל"ב דרב ששת י"ל שאני התם שמתעכבים הרבה בגוף הסוס והגמל להכי חשוב ליה יוצא מהטמא. משא"כ דם מכתה כשאינו מתעכב כלל י"ל טהור לכ"ע. ואף אם מתעכב לדברי סברת הס"ט יש לדמותו למי רגלי סוס וגמל דהתם ה"נ מתעכב ואף דלהרא"ש כה"ג חשוב יוצא מן הטמא אין להחמיר כ"כ כיון דיש חולקים על רב ששת לגמרי כנ"ל. ומיהו בזה כבר כ' הס"ט דמסתפינא להקל אבל כשאין מתעכב כלל נ' להקל כדברי הפמ"א ודעימיה:

קיצור מאות ב'. אדמ"ו נסתפק אם מכה שבגוף יש לה דרך לבוא לבית החיצון אפילו דרך המקור. ומהפמ"א נראה שיש לה דרך ופסק אם אינו נבלע תחלה בשאר אברים ויורד למקור טהור וכ"ד הס"ט והרע"ק איגר והס"ט יש לו סברא להקל אפי' נבלע תחלה ומ"מ למעשה כ' שאין להקל כלל בזה: