ב

ומיהו בדברי אאזמו"ר ז"ל בסוף הקו"א כתב סד"ה מ"ש הח"צ וז"ל ומיהו כ"ז במכה שבאותו מקום אבל שיפולי מעיה וכה"ג אף אם יש שם כאב חזק שא"א לומר שהדם גורם לכאב אלא הכאב גרם לדם אפ"ה אין דרך לדם זה לבוא לבית החיצון אפילו דרך המקור אלא שהכאב גרם לדם נדה לצאת קודם זמנו כמ"ש בהג"ה עכ"ל ובהג"ה שם נראה דלא ברירא לי' שאין דרך כו' אלא שכתב י"ל שאין דרך כו' ולעיל מיניה כ' ואת"ל שגם ממעים קאתי דרך מקור כו' ומ"ש ממעיין ט"ס הוא וצ"ל ממעים. הרי דספוקי מספקא ליה. ובתשו' פנים מאירות ח"א סס"י י"ב כ' ולכך אמרו חכמים כו' מכה יש לה במעיה בפרק המפלת דכ"ב ע"ב ולא אמרו מכה יש לה בגופה אלמא דבעינן דוקא מכה במעיה שידוע שהאם והמקור מחובר למעי האשה ודרך המכה לשפוך דם למקור קודם שנבלע בשום אבר. אבל אם נבלע תחלה בשאר אברים ואח"כ ע"י ריבוי הדם נובעים גידי המקור דם זה טמא משום נדה ודאי עכ"ל. הרי עכ"פ פשיטא לי' דממכה שבשפולי מעיה נשפך הדם למקור. וזה שלא כדברי אאזמו"ר הגאון ז"ל. אך בס"ט סי' קפ"ז סס"ק י"א השיג על הפמ"א וז"ל ומ"ש הגאון בעל פמ"א דמ"ש הרופאים מכה יש לה במעיה כו' שהמקור מחובר למעי האשה כו' נראה שהבין שהמעי הוא דבר שחוץ למקור וליתא אלא שחכמים כינו למקור בשם מעיים ואפשר משום שהוא מחובר להם כדברי הפמ"א או משום שדומה למעיים. וכן פרש"י דס"ג שפולי מעיה בית הרחם וכ"כ בט"ז סי' קפ"ט ס"ק ל"ד וכן במתניתין דחולין פ"ד חיה שפשטה ידה לתוך מעיה וכן בדף מ"ב ע"ב גבי עובדא דרבא דשמע לולד דצויץ פרש"י בתוך מעיה ועוד בכמה מקומות עכ"ל. וא"כ לפ"ז כיון דמכה יש לה במעיה הנזכר בגמרא פרק המפלת זהו מכה שבבית הרחם שוב אין לנו ראי' דממכה שבמעים יהי' דרך לבוא הדם למקור. אך הרמב"ם בפי' המשניות פ"ט פי' שפולי מעיה שפולי גופה. והנה ביבמות פרק הערל ד"פ ע"ב בענין סימני איילונית גרסינן כל שאין לה שפולי מעיים כנשים ופרש"י שיפולי מעים כמין כף למעלה מאותו מקום כדאמר פרק יוצא דופן דמ"ז ע"ב ובפ' יוצא דופן שם איתא מאי כף אמר רב הונא מקום תפוח יש למעלה מאותו מקום וביאר הרמב"ם פ"ב מהל' אישות דין ז' שהוא מקום הבשר התפוח שלמעלה מן הערוה לעומת הבטן עכ"ל. הרי דשפולי מעיה אינו בית הרחם כ"א שפולי גופה היינו סוף הבטן. א"כ לפ"ז מעיה י"ל היינו המעיים ממש. וזה מורה לכאורה כמו שפי' הרמב"ם פ"ט דנדה כנ"ל. והנה הס"ט סי' קפ"ז שם כ' אמנם אי נימא דאפ' במכה כזו טהורה כו' מדקא' דרך מקור ולא קאמר דקאתי מן המקור כו' אלא דמסתפינא להקל אחר שאין לנו ראי' ברורה ע"ז עכ"ל. והנה לפ"ד הפמ"א אם נשפך מהמכה למקור קודם שנבלע בשאר אברים הדם טהור והס"ט אף שהשיג על הפמ"א בפי' מכה יש לה במעיה כו' מ"מ בעיקר דינו הנ"ל אין חולק עליו אלא שכתב אמנם אי נימא כו' דהיינו להקל אף אם נבלע תחלה כו' וע"ז מסיק דמסתפינא להקל כו' אבל אם נשפכה מהמכה למקור כו' נראה שם שאין חולק כלל וכ"ד הגאון רע"ק איגר ז"ל בתשו' סס"י ס"א: