ד

מיהו ביש לה וסת ושלא בשעת וסתה משמע בהח"צ ג"כ שם רס"י מ"ו ד"ה אבל כשאינה שיש לתלות במכה שא"י אם מוציאה דם ולדידי' כ"ש במכה שידוע שיכולה להגלע ולהוציא דם. וע' שו"ת מעיל צדקה סי' ס"ו ס"ז ס"ח ע"י נקב קטן שנמצא בפרוזדור כו' התיר והח"צ שם נחלק עליו. ומדבריו שם מבואר דאין תולין במכה שא"י אם מוציאה דם אף באשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה דמה כח מכה זו יפה מכח העליי' וע"ז הגיה אאזמו"ר ז"ל בכ"י וז"ל א"כ אמאי חייבין באות יום ולא מספקינן בעליי' כמו במכה עכ"ל ור"ל דברואה מחמת תשמיש אם יש לה מכה תולה במכתה אף במכה שאינה ידוע אם מוציאה דם שלא להחשיבה רמ"ת אף שצריכה ז"נ כמ"ש הש"ך סי' קפ"ז ס"ק כ' וכ"ד תשובת שער אפרים זקינו של הח"צ סי' ע"ו דגבי רמ"ת סגי אף במכה שא"י אם מוציאה דם אשר גם הח"צ עצמו בסי' מ"ו הזכירו ע"ש בד"ה ואיך שיהי' ומ"ש ודיינו אם נקיל כסברת מורי זקיני הגאון בעל ש"א י"ל משום דמדברי הש"א משמע קצת דגבי רמ"ת מיקל שא"צ גם ספירת ז"נ וכדעת שו"ת כנסי"ח סי' ל"ד שהביא הס"ט סי' קפ"ז ס"ק י"ד ד"ה עוד בש"ך שם. דאל"כ דכוונת הש"א רק להתירה אחר ז"נ למה חילק בין רמ"ת לשאר רואה משום כדי שלא תאסור לעולם תיפוק לי' חילוק גדול יותר דהתם לטהרה בלי ז"נ הוא איסור כרת ולגבי רמ"ת לענין שלא תתגרש הוא איסור וסתות דרבנן וכמ"ש הס"ט שם רס"ק י"ד בד"ה בגמרא איתא. וע"ז י"ל חולק הח"צ וס"ל כהש"ך שם דאין להתיר גם ברמ"ת בלי ז"נ והרי כתב הח"צ שם ומצאתי לי רב בעל ש"ך ז"ל משמע שאינו חולק על הש"ך והש"ך התיר בהדיא עכ"פ ברמ"ת לתלות במכה שא"י אם מוציאה דם לשלא להחזיקה ברמ"ת אף שצריכה ז"נ וכיון דאין מחזיקין אותה ברמ"ת ודאי כמ"כ אינה חייבת בקרבן דהיכא דחייבת בקרבן אפי' באשם תלוי ולא בחטאת מחזקינן לי' ע"י ראיי' זו ברמ"ת כמ"ש הב"י רס"י קפ"ז ובש"ע שם ובש"ך שם רס"י הנ"ל וכ"ש היכא דחייבת חטאת. וא"כ מאחר דגבי מכה שא"י אם מוציאה דם לא מחזקינן לה כלל ברמ"ת ע"כ ברור דאינה חייבת ג"כ בקרבן כלל לא בחטאת ולא באשם תלוי ואילו ברמ"ת שאין לה מכה חייבת קרבן חטאת ולא מספקינן כלל בדם העליי' כמבואר במשנה וגמ' פכה"י זהו תשובה נוצחת להח"צ דעליי' לא דמי כלל למכה שא"י אם מוציאה דם ר"ל דבמכה אף שא"י אם מוציאה דם תלינן טפי טובא מבעלייה והמע"צ סי' ס"ח השיב עליו מטעם אחר דעכשיו שנוסף הגרת המכה על פתחה של עלייה הא ודאי שמשתיהם נולד לנו ספק לטהר כו' והנד"ז עדיף להקל מבנדון של המע"צ. כי בנד"ז י"ל דה"ל ידוע שמכתה מוציאה דם כמו שבא בשאלה ואם משום שהרופא יהודי אומר שנתרפאה הרי חזרה ונערה ע"י טרחה והוא אומר ג"כ שעלולה להתגלע ולאסוף ליחה ודם וגם שאר הרופאים הגדולים אינם יהודים אמרו שהיא מכה שקשה להתרפאות. וגם הרי היא מרגשת כאב גדול בא"מ א"כ זהו אות שלא נתרפאה המכה וגם הליחה והדם היוצא מוכיח ע"ז שהרי הרופא יהודי כשאמר שנתרפאה זהו מפני שאז פסק לגמרי הדם לצאת וא"כ עכשיו שחזרה לקדמותה מוכח שחזרה המכה לקלקולה. וכעין שאמרו פ"ק דנדה ד"י ע"א הדר קא חזיא בעונות מאי. ועוד דבמשנה אמרו וחיתה. משא"כ הכא אין עיניה בין מכתה לא ידעה שחיתה רק מאמר הרופא מאומדנא והמכה ראו בעיניהם וכמ"ש רומע"ל. ועוד כיון שהדם מעורב בליחה זה אות שמהמכה בא. ובתשו' שב"י סי' מ"ב צידד לצרף איזה קולא בדם הנמצא בתוך השלייאם והגאון ממענץ העלה שבדם הבא תמיד מעורב בתוך ליחה מרובה יותר מהדם אמרינן שבודאי ממקום שבא הליחה בא דם ואין לומר בו שחזקתו מן המקור אלא ספק מהמקור ספק מהפרוזדור כי רק גבי דם אמרו שחזקתו מן המקור ולא גבי ליחה:

קיצור. בח"ץ סי' מ"ו משמע להקל קצת ביש לה וסת שלא בשעת וסתה ובתשובתו במע"צ סי' ס"ז החמיר. ואאזמו"ר נ"ע הקשה עליו והמע"צ שם ג"כ חלק עליו. ובנד"ז ידוע שיש לה מכה שמוציאה דם ומה שנתרפאה אינו ברור וניכר יותר שלא נתרפאה. גם בודאי יכולה להגלע מעצמה. והליחה והכאב מראים ע"ז: