ג

וראיתי בנו"ב סי' מ"א סס"ק ו' תירץ קושיית הח"צ על הרשב"א דגם גבי אשה שבאתה לפני רע"ק ודאי המכה שלה לא היה במקור עצמו כו' כ"א מבחוץ הי'. לכן אין להקל בכה"ג באיסור דאורייתא. אבל כשהמכה היא במקור עצמו תולין להקל אף בדאורייתא משום ספק ספיקא כו' כשאינה מרגשת אם הדם יורד מהמקור או מן הצדדים כו' ודבריו דחוקים [ע' מפתח] אבל לפע"ד אפ"ל טעם אחר דכשהמכה היא במקור או בצדדי הרחם שאני משום דכיון שיש לה מכה באותו מקום אפ"ל שהדם שהיא רואה שלא בעת וסתה ה"ל ג"כ רק טומאת כתם כמ"ש הרשב"א בהקדמה אל בית הנשים בשער הרביעי וז"ל או שיש לה מכה במקור שאפשר שממנה הדם שותת ויורד כו' וכגון האשה שהיא עושה צרכיה ונמצא דם בספל כו' שכל אלו נכללין בכלל הכתמים מפני שאפי' בא ליטמא אינו מן הודאי אלא מן הספק וכל מה שאינו נאסר אלא מכלל הספק הרי הוא בכלל כתם עכ"ל והיינו כמו גבי כתם שנמצא בחלוקה אינו בכלל דם יהיה זובה בבשרה כיון שי"ל דמעלמא אתיא כמ"כ הכא אפי' ברואה מגופה כיון שיש לה מכה ואפשר שממנה הדם שותת ויורד הוא ג"כ רק טמא משום כתם. ומה גם כיון שלא הרגישה. דהרשב"א ס"ל דטעמא דכתמים טהורים מה"ת משום שלא הרגישה וגזה"כ הוא וא"כ ה"נ גבי דם שרואה מגופה בלי הרגשה גמורה רק שמרגשת זיבת דבר לח יש שני טעמים דה"ל רק טומאת כתם כיון דאיכא ספק דמעלמא אתיא היינו מן המכה שבמקור או בכותלי בית הרחם. ומשום שלא הרגישה ממש. וכיון דאין כאן רק טומאת כתם הי' מהדין לתלות אפי' במכה שחיתה רק שיכולה להוציא דם. אלא דהכא א"א לומר כן כיון שזה שנחשב כתם הוא רק משום שי"ל שמהמכה בא א"כ במכה שחיתה א"א לומר כן. אבל כשהמכה לא חיתה כלל אף שאינו ידוע אם מוציאה דם י"ל שפיר דביש לה וסת ושלא בשעת וסתה גורם לספק שמא מהמכה בא וה"ל טומאת כתם. ולכן שפיר תולין בהמכה לטהרה לגמרי גם מדרבנן. רק שיש לחלק דגבי כתם ממש שנמצא בחלוקה היינו גבי מעשה דרע"ק הרי גם בלא המכה חשוב רק כתם ע"כ תולין בהמכה לטהרה לגמרי. משא"כ הכא רק מצד המכה אתה רוצה ליתן ע"ז דין כתם ולהוציאו מאיסור תורה וא"כ שוב א"א לתלות בהמכה. דתרתי אינה משמשת. והרי אף בכתם ממש שנמצא על בשרה מחמירין טובא יותר מבכתם הנמצא בחלוקה ואמרו על בשרה ספק טמא טמא. א"כ כמ"כ הכא. אך לפ"ז א"כ טמא רק טומאת כתם וזה אינו במשמע מהח"צ אלא דס"ל דבמכה שא"י אם מוציאה דם טמאה מה"ת וי"ל דס"ל דה"ל דוגמת טחתו ביריכה דטמאה נדה. אך זה אתי שפיר להרמב"ם דמטמאה שם אפי' פחות מכגריס אע"ג דשכיחי מאכולת. א"כ י"ל כמ"כ בנד"ז ברואה מגופה אע"פ שיש לה מכה שאינה ידוע שמוציאה דם ג"כ אינו תולה אבל לפ"ד הרשב"א והראב"ד והרמב"ן דבפחות מכגריס טהורה משום דתלינן במאכולת י"ל כמ"כ תולין במכה אף שא"י אם מוציאה דם ובש"ע סעיף ל"ה הביא דעה זו לעיקר:

קיצור. תירוץ הנו"ב סי' מ"א ס"ק ו' דחוק. ואפ"ל משום כשיש לה מכה במקור הו"ל ג"כ דין כתם וגם כיון שלא הרגישה ממש ולכן תולין במכה שא"י אם מוציאה דם אך א"כ תרתי לא עבדי ולפ"ז טמאה מדרבנן אך י"ל דהו"ל כמו טחתו ביריכה דטמאה נדה מיהו זהו להרמב"ם שם משא"כ לפ"ד שאר הפוסקים: