א

סימן קיד

ע"ד האשה העלובה שא"א לה ליטהר לבעלה זה זמן כביר מצד שלפעמים זב ממנה ליחה לבנה עם תערובות מעט דם ולפעמים מוצאת כן על עד הבדיקה מראה לבנה ובתוכה נקודות אדומות. ויש לה וסת קבוע כשאר נשים. ונסעה למאהילוב ואמרו לה הרופאים אינם יהודים וגם יהודי א' כשר בתוכם שראו בה מכה היינו ע"י כלי ההבטה והמחזה כהלכות הרופאים. ראו מכה באותו מקום שהיא בבית החיצון סמוך לשפת הרחם ואותה המכה מחלחלת דם וליחה הן מעצמה כשנאסף שם הרבה דם במכה וכ"ש בנגיעתה לשם ע"י איזה דבר והדאקטורים אינם יהודים שפטו שאותה מכה התחיל להיות צמח מכה הנק' ראק ה"י ורפואתה קשה. והרופא יהודי הכריע שאינה אלא מכה חיצונית אבל לדברי כולם שראו בעליל שאין הדם מהמקור רק זב מהמכה שבבית החיצון והיהודי עסק ברפואות סמים ונתרפאת לגמרי עד שלא מצאה שום דם לא ע"י זיבת ליחה ואף ע"י בדיקה אף בנגיעתה באותו מקום. ואח"כ ע"י איזה טרחא חזרה וניער אותה המכה להתגלע מעט אבל לא כמקדם. וחזר ועסק ברפואות ונתרפאה. רק שאומר היהודי הנ"ל שהמכה זו שבבית החיצון אף שנתרפאה מ"מ הוא מחולחל ועלול הוא להתגלע מעט. ואז יוכל להיות שיחזור לאסוף ליחה ודם באותה מכה ולצאת ע"י זיבה או ע"י בדיקת עד עכ"ל הרב דמאהילוב בשם הרופא היהודי. ומעלתו כותב בשם האשה שהיא בעצמה אינה יודעת ומרגשת אם יש לה מכה באותו מקום אך הרופאים אמרו לה שראו שם מכה רק זאת ידוע לה שמרגשת באותו מקום כאב גדול כמו ששורף לה. ומעל' דעתו להתירה כי אף שנחלקו האחרונים אם יש לסמוך על הרופא זהו כשאומר כן מאומדנא אבל כשראה בעיניו אף שהוא ע"י כלי ההבטה י"ל לכ"ע נאמן. הגם כיון שהרב הנ"ל כותב דהרופא אמר לו שכבר נתרפאת לגמרי רק אמר שידוע לו בבירור שמכה זו עלול להתגלע באיזה סבה א"כ אזדא לה היתר זה דהא אמרינן לא אמרו חכמים להחמיר רק להקל וכו' א"כ מוכח דברואה ממש לא תלינן במכה שיכולה להתגלע וכן הוא להדיא בתשובת ח"צ סי' מ"ו. מ"מ נלע"ד דבנ"ד דמרגשת כאב גדול כנ"ל נראה להדיא דחזר ונראה המכה אשר היתה נראה לעיני הרופאים. ועוד דראו הרופאים מכה להדיא כנ"ל (ועוד י"ל דוק לאידך גיסא דמה שאמר הרופא שנתרפאה הוא ע"פ אומדנא והמכה ראה בעיניו) ועוד דדעת קצת פוסקים דבאשה שיש לה וסת קבוע יש לסמוך על המרדכי שלא בשעת וסת אם יש עוד צדדים להקל. עכת"ד רומע"ל:

הנה מתחלה נבאר קצת המשנה פ"ח דנ"ח ע"ב אם יש בה מכה והיא יכולה להתגלע ולהוציא דם ה"ז תולה. ופרש"י אם יש בה מכה יבישה וראויה להתגלע כלומר להתלחלח ולהוציא דם ה"ז תולה עכ"ל. מעשה באשה אחת שבאתה לפני רע"ק אמ"ל רבי ראיתי כתם. אמ"ל שמא מכה היתה בך אמ"ל הן וחיתה אמ"ל שמא יכולה להגלע ולהוציא דם אמ"ל הן וטיהרה רע"ק והרמב"ם בפי' המשנה כ' וז"ל ופירוש להתגלע להתקלף והיא מלה עברית ולפני התגלע הריב נטוש במשלי סי' י"ז י"ד. פי' קודם התגלות והתפרסמו כמו שביארנו עכ"ל. ובסה"ת סי' צ"א גרב שהיא יכולה להתקלקל ע"י הסרת הקליפה כו' שמא חפפו וגררו עצמן. וכן בתה"א להרשב"א דק"פ ע"ג אע"פ שעכשיו עלה עליה קרום כו' שמא גלעה שלא מדעת כו'. וכן בב"י סי' ק"צ פי' להתגלע להתקלקל. אך הנה בערוך ערך גלע הביא בענין להתגלע שני פירושים וז"ל בנדה בפרק הרואה כתם אם יש בה מכה והיא יכולה להגלע ולהוציא דם ה"ז תולה בה פירוש להרהר כדכתיב ולפני התגלע הריב נטוש. פירוש אחר אם יש בה מכה והיא יכולה להתגלות כפירוש חכמים עד שלא יתגלה לך הריב וזהו עיקר עכ"ל. וקרוב לומר דמ"ש פירוש להרהר צ"ל לחרחר ומ"ש להרהר הוא ט"ס והיינו דמפרש התגלע הריב שהוא כמ"ש לחרחר ריב במשלי סי' כ"ו כ"א. וכמ"ש בערוך ערך חרחר השלישי לפרש המשנה סוף עוקצין והובא בר"ש פ"ג דעוקצין משנה י"א ובלע"ז רייצין אקריג. וכן גבי התגלע הריב יש ב' פירושים דרש"י פי' לשון גילוי ופירשו דבריו דעיי"ן דהתגלע הוא במקום הא' וכה"ג פדעהו מרדת שחת ג"כ העיי"ן במקום אל"ף. והרד"ק פי' התגלע הריב לשון עירוב ותערובות. וכן נזכר פי' זה בהראב"ע שם התגלע התערב הריב זה בזה. וזהו ג"כ ענין לחרחר ריב. ולפ"ז לכאורה הוא דומה לענין אל תתחר במרעים דפרש"י לשון דמוע והתערב. ובקורקע' חיבר אל תתחר עם ענין כל הנחרים בך בישעיה סי' מ"א יו"ד. ות"י דהוון מתגרין בך וכן לשון רז"ל מותר להתגרות ברשעים א"כ לפ"ז ענין מכה שיכולה להתגלע ג"כ לשון עירוב וגירוי. ובפ' תבא כ"ח כ"ב ובחרחור ופרש"י חולי המחממו תוך הגוף וצמא תמיד למים ל' ועצמי חרה מני חרב נחר מפוח מאש עכ"ל. והרד"ק משלי כ"ו כ"א לחרחר ריב להדליק הריב ולהבעירו ושרשו חרר וכ"כ במכלול ערך חרר והביא פסוק ושכן חררים במדבר עכ"ל. א"כ לפ"ז התגלע הריב דפי' הערוך לשון חרחור ריב הוא ג"כ ענין חום וכעס והבער שיש בהמריבה. וא"כ לפ"ז פי' מכה שהיא יכולה להתגלע היינו שנשאר בה עדיין חריפות וחום שיכולה מעצמה לחזור לקלקולה ולהוציא דם ונראה שלפ"ז הוא חומרא יותר מפירוש הראשון להתגלע לשון גילוי דלשון להתגלות היינו ע"י קילוף והיינו אף שחיתה ונתרפאה עד שמעצמה לא תתקלקל עכ"ז כיון ע"י קילוף שיקלפו האדם יכולה להתגלות ולהוציא דם תולה בה. אבל לפירוש להתגלע לשון חרחור א"כ היינו שלא נתרפאה לגמרי עד שמעצמה עלולה להתגרות ולהתקלקל להוציא דם וכ' הערוך דפי' להתגלע לשון גילוי הוא עיקר דהיינו אף שלא תוציא דם כ"א ע"י דוחק וחיכוך בידים כמ"ש אאזמו"ר ז"ל סי' קפ"ז ס"ק כ"ג תולה בה. ואפשר משמע כן מלשון וחיתה שנזכר במשנה:

קיצור בענין להתגלע פירשו רוב המפרשים ל' גילוי והיינו לקלוף ע"י דוחק וחיכוך בידים. ויש פי' להתגלע לשון חרחור כמו התגלע הריב חרחור ריב והוא שיכולה להתקלקל מעצמה כי נשאר בה חום וגירוי: