ח

ואפשר להביא עוד ראי' לדבר מהסוגיא ר"פ המפלת גבי וחכ"א אין זה דם נדה אלא דם חתיכה הא דם נדה טמא אפילו בשפופרת. וקשה איך יקילו בפשיטות לומר שאין זה דם נדה כלל. דהרי החתיכה מתגדלת בהמקור ונהי שהחתיכה עצמה אינה נחשב דם מ"מ שמא הדם שבה הוא דם המקור דהכי ס"ל לר"י בשם רשב"י וכ"ש לסומכוס אלא י"ל מספיקא תלינן דלאו דם נדה הוא משום דאשה בחזקת טהרה עומדת. מיהו י"ל שם שאני דהוא משום דס"ל דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ולאו דם נדות הוא. ומיהו זהו לפרש"י. עכ"פ לפ"ז ג"כ מוכרח דיש דם הנמשך ונתהוה בהמקור ואף בלי מכה במקור ועכ"ז אינו דם נדות והוא דם חתיכה. כמ"כ יש לומר בנדון שלפנינו שאף שהדם יוצא מהמקור אין זה דם נדות משום שהוא דם היוצא מהמכה שבסביבות הלב ואפשר דלא גרע מדם חתיכה. וע' שו"ת שבו"י ח"א סי' ס"ה שהיקל בענין שאילתו לתלות דכאב האם הוי כמכה ודבריו אין נראין וראייתו מתשו' דב"ש סי' פ"ז אינה ראי' כלל דלא דמי זה לזה יעו"ש. אך עכ"ז ממנו ניקח לנ"ד שיש לה כאב גדול בלב וגם ידוע שממנו יצא דם דרך הגרון. אזי בכה"ג יש ראי' והוכחה טובא דמהכאב הוא (דהוי מכה) יוצא הדם כנ"ל. והנה אח"כ אמר לי הרופא היהודי שהענין המוציאה דם מתוך גרונה זמן רב וגם הדם בלי אייטער הענין היינו שמתחלה הי' לה מורסא בריאה. והיינו בבשר הריאה וכשנתבקעה אזי מחריפות הליחה על גידי הריאה לפעמים במשך זמן מינקב הגיד וזה הוא שהדם יוצא ממנו. וזהו ענין סמפונא דריאה דאנקיב טריפה פא"ט דמ"ח ע"ב. ואפשר בנד"ז הבשר מגין עליו ולכן חיה. ועכ"פ ענין הדם היוצא ממנו אע"פ שהוא דם חיותה כיון שיוצא רק מחמת נקב זה שהוא מכה גדולה שמחמתו נעשה טריפה י"ל שזה הדם נקרא דם המכה וכשיוצא אף דרך המקור י"ל אינו דם נדה ולא דמי כלל לדם חיותא היוצא בלי מכה שם י"ל לא חילקה התורה בין מותרי דמים כפי השיעור ובין שופעת אבל הכא שיוצא רק מחמת המכה העצומה הזו. אינו ענין לדם נדות. וכמו שאר דם היוצא מעצם המכה. ועוד אומר הרופא שיוכל להיות וקרוב שאינו יוצא דרך ורידי הרחם שדרך הם יוצא דם נדה. כ"א יוצא מהגוף דרך גידים המשתרגים משם לפרוזדור וצוואר הרחם ואינו יוצא ע"י החדר כלל וכן מהשו"ת הגאון ממענץ שבתשו' שב"י סי' מ"א דבכה"ג חשוב ספק שמא בא מהחדר שמא מהפרוזדור דדוקא דם המקור שבא לא ע"י מכה חזקתו מהחדר אבל דם המכה שבגוף שיוצא דרך אותו מקום ע"ז י"ל לא שייך שחזקתו מן המקור. (הג"ה אח"כ. אך זה אינו דהרי בהשאלה נזכר שמרגשת שהדם שיוצא ממנה הוא מן המקור כנזכר לעיל סעיף ג'.עכ"ה):

קיצור. אפ"ל ראיה לזה מהסוגיא דכ"א וחכ"א אין זה דם נדה אלא דם חתיכה. והרופא אומר שזהו סמפונא דריאה דאנקיב ואפשר הבשר מגין עליו ולכן חיה. וא"כ הוי ודאי דם מכה. אח"כ שאלתי פי דאקטער גדול יותר ואמר שבלתי אפשר שיבוא הדם מנקב הריאה דרך החדר בשום אופן אלא דרך גילדיני אדער אפשר הוא. ולכן א"א להתיר האשה ולא התרתי אותה:

שוב אחר זמן הגיע לידי שו"ת חתם סופר ושם בתשו' סי' קמ"א דנ"ג ע"ג בד"ה ונחזור עתה לקושיא הנ"ל אהרשב"א שמתירה אפילו בשעת וסתה ממש כו' כי ע"י מכה שבאבר אז לפעמים נמשכו שם כמה מיני דמים מגידים ועורקים עד שנעצרו הגידים ההמה ולוקחים דרך לעצמם לשפוך דרך אותה המכה כל מותרי הדמים כו' וכן הוא במה שקורים (פונטענעלא בלע"ז) וכן הכא נמי אם יש לה מכה במקור המוציאה דם אזי אין פלא אם עי"ז נולד לה עוצר בדם נדות וכל מותרי הדמים שלה הם שופכים דרך מכתה באופן שאם תגיע עת וסתה לא יהיה לה מה להזיל דרך העורק מקום אשר דמי נדה שופכים שמה. ופשוט דדם המכה אינו דם נדה כו' עכ"ל והאריך הרי אע"פ שמותרי הדמים שהן היו דם נדה אם יצאו דרך העורקים שברחם הנפתחים להוציא דמיה הנ"ל והן היו דמי נדה עכ"ז עכשיו שמותרי הדמים לקחו להם דרך אחר לצאת דרך מכתה הם טהורים אע"פ שאינן עצם דם המכה ממש עכ"ז נחשבים דם המכה לשטתו ואף שבתשו' זו כ' דמסתפינא כו' הנה בתשו' סי' קמ"ד כ' ג"כ כן דנ"ו ע"א בד"ה והנלע"ד בזה. מ"מ אם יש להם מכה שדרכה להתאסף שם דם ומוגלא וכדומה כו' דם המותרות מתקבץ במקום המורסא ההיא ומתאסף ויוצא כו' והרי הוא טהור כו' ואף שכ' שם אמנם למעשה חלילה וחלילה לסמוך על סברות הנ"ל היינו שלא לסמוך לטהרה בשעת וסתה. ודבריו הם ראיה למ"ש סעיף ז'.ומיהו גם דבריו צ"ע למעשה. וגם בסי' קנ"ד בד"ה והיוצא לנדון שלפנינו מובן דיש לחלק בין הנושאים וכמ"ש בזה בתשו' המתחלת אשה שיש לה וסת ויש לה חולי הטחורים הנקרא גילדיני אדער ושם ססע"י ו':

אחר כתבי כל הנ"ל במשך זמן עברתי שנית על תשובה זו והנה מ"ש בסעיף ז' שכשיוצא דם חיותה ע"י סבת המכה שיש לה סמוך ללב רק שי"ל שיצא דרך המכה בדרך מעבר יהיה זה נחשב דם המכה ויהיה טהור אף אם יצא דרך המקור ממש הוא קולא יתירה ולא דמי כלל לנדון שו"ת פנ"י חי"ד סי' א' הנז"ל סעיף א' דשם נראה שהדם בא מעצם המכה ממש ואינו דם חיותה שהרי תחלה שותת ממנה ליחה ירוקה כדרך הליחה היוצא מהמורסא אח"כ שותת ממנה מעט דם. גם לא דמי לנדון שו"ת פמ"א סי' י"ב הנז"ל סעיף ה' דשם יש לה מכה ממש בדופן שממנו יוצא הדם. וה"ל דם מכה רק החשש שנבלע תחלה בשאר אברים אבל הכא יש לומר שאינו דם היוצא מהמכה כלל כ"א דם חיותה שיוצא בסבת המכה. וכמו דזה שיצא ממנה שלשה שנים דבר יום ביומו דרך הגרון א"א לומר שזהו דם היוצא מן המורסא כ"א דם חיותה ממש. ומ"ש בסעיף ח' יש לדחות דרש"י ותוס' ורוב הפוסקים ס"ל דהטעם משום חציצה. וגם לפי' הר"ש מקוצי זהו משום שלא ראתה כדרך שהנשים רגילים לראות. אם לא שי"ל כאן אולי מ"מ הוא ספיקא שמא אינו דם חיותה כ"א דם המכה ואת"ל שהוא דם חיותה שמא אינו יוצא דרך המקור כ"א דרך גידים המשתרגים ממקום שהדם יוצא לפרוזדור וצואר הרחם. אך זה אינו שהרי אומרת שיוצא ממנה הדם בהרגשה מן המקור כנזכר לעיל סעיף ג':