ו

אך מה שקשה לי הוא כי עדיין יש ספק גדול דאע"ג שע"כ יש לה מכה וחולשא באברים הפנימיים סמוך ללב שמשם היה הדם יוצא דרך הגרון ועכשיו יוצא דרך המקור. אבל הענין מסופק אם היה לה מכה ע"ד מורסא שממנה ממש היה יוצא דם. או שהמכה גרם שהיה יוצא דם חיותה דרך הגרון ולא דם המכה ממש וזה האופן השני נ' יותר דאם היה יוצא מדם שבמכה ממש הי' מעורב עם אייטער ועוד שאם היה מהמכה ממש לא היה אפשר שיצא זמן רב שלשה שנים מדי יום ביומו. אלא משמע שהמכה שהיה לה באברים הפנימיים הסמוך ללב הוא הי' רק גורם שבו וע"י יוצא דם חיותה דרך הגרון. וא"כ כמ"כ עתה שנשתנה הילוך דם זה דרך המקור. וגם הגורם לזה הוא המכה שהרי מתחיל בכאב הלב כנ"ל. עכ"ז י"ל ג"כ דהיינו שהמכה גורם לדם חיותה שיצא דרך המקור וא"כ אינו דם מכה ממש כמו מכה שבמקור או מכה שבאותו מקום שהמכוון שיש שם מכה כמו מורסא שממנה ממש דם יוצא. אבל אם דם חיותה יוצא דרך שבילי הילוך דם נדה. י"ל שזהו כמו דם נדה ממש. הן אמת אשר ראיתי בדברי הגאמו"ז בד"ה מ"ש הח"ץ שכ' וגם אם הכאב גרם לדם. י"ל שאינו דם נדה שטמאתו התורה דהיינו דוקא מותרות דמים כו'. אבל היוצא ע"י כאב אינן מותרות הדמים אלא דם חיותה שיצא במהלך ושבילי הילוך דם נדה כו'. ולפע"ד קשה ע"ז טובא מהדין שבש"ע סי' ק"צ ס"ג גבי שופעת כל ז' והוא ש"ס ערוך פ"ק דנדה ד"י ע"ב דודאי דם חיותה הוא שיוצא בשבילי הילוך דם נדה. ולכן פרש"י שא"א שתהיה שופעת כל ז' וחיה כי בודאי יצא כל דם חיותה עד שא"א שתחי'. אבל גם בשופעת פחות מז' ימים או אפי' בפוסקת בינתיים ודאי דם חיותה יוצא אלא שאפשר לה שתחיה כי נשאר עדיין מדם חיותה שתוכל להחיות. והרי בגמ' וש"ע שם משמע בפשיטות שהדם טמא (ואפ"ל שהג"ה זו שבדברי אאזמו"ר הגאון נ"ע היא מאחיו הה"ג מוהרי"ל ז"ל ולא ממנו כידוע שהוסיף לפעמים איזו הגהות). וא"כ לפ"ז אם דם חיותה יוצא ע"י מכה הנ"ל ויוצא דרך שבילי הילוך דם נדה י"ל שהוא טמא כדם נדה ממש:

קיצור. שי"ל דהמכה גורם לדם חיותה שיצא ולא שהוא דם הנצרר במכה ממש. ודם חיותה שיצא במהלך שבילי דם נדה משמע בגמ' ד' י' ע"ב ובטוש"ע סי' ק"צ ס"ג דנחשב דם נדה ממש: