ד

והנה בתשו' פנ"י רבו של הש"ך חי"ד סי' א' נשאל באשה אחת שיש לה וסת כראוי קבוע מזמן לזמן בלא כאב כלל ואח"כ בימי ליבונה כמו ג' או ד' ימים בא לה כאב גדול מאד בגופה עד שצועקת מרה ונעשה לה כמין בועה תחת הלב והכאב הוא לה עד ששותת ממנה כמו ליחה ירוקה כדרך הליחה היוצאה מן מורסא שקורין גיסווי"ר ואח"ז בא ג"כ קצת כמו דם אדום כו' ודן להתיר וראשית יסודו לסמוך ע"ד המרדכי דבאשה שיש לה וסת יש להקל לתלות במכה מה שלא היינו תולין בהמכה באשה שאין לה וסת וכן נשאל הב"ח על שאלה זו בתשו' ב"ח הישנות סי' פ"ה והעלה ג"כ להקל ע"פ דעת המרדכי בצירוף דעת הרשב"א. רק הפ"י והב"ח מחולקים בפי' ד' המרדכי והרי עיקר מה שהחשיבו שיש אצלה מכה נשענו על שנעשה לה כמין בועה תחת הלב והכאב הוא לה עד ששותת ממנה דם. וז"ל הפנ"י אבל הכא דאיכא רגלים לדבר כיון שהיא רואה בענין אחר ממה שהיא רואה בשעת וסתה פשיטא דאיכא לספוקי במכה כו'. והב"ח בתשו' הנ"ל כ' והלכך בנ"ד דלא מבעיא דהאשה עצמה מרגשת שיש לה מכה. אלא כל מי שיש לו קצת הבנה יבין דיש לה מכה וכמו שאמרו הנשים הזקינות כו' עכ"ל. וע"ש דדברי הפנ"י לסמוך כ"כ על המרדכי אין נראה כלל וכמ"ש בתשו' ח"צ סס"י ע"ג. אך לפי' הב"ח בדברי המרדכי יש מקום לדין זה וע"ד שפי' אאזמו"ר הגאון ז"ל סי' קפ"ז ס"ק כ"ג בפי' דברי הרמ"א. עכ"פ מדברי הב"ח נלמוד דכ"ש בנד"ז כל מי שיש לו קצת הבנה יבין דיש לה מכה שממנה היה יוצא דם בגרונה שלשה שנים בכ"י ועכשיו בא לו דרך הרחם ולכן בשעה שהדם צריך ליצא מרגשת תחלה כאב בלב כו' וכנ"ל. ואף שהב"ח צירף מצד ס"ס וכן הפנ"י מצד שלא הי' הרגשה גמורה. משא"כ הכא שהדם מן המקור וגם מרגשת לדברי מעל'. מ"מ התם שאני שלא הי' מכה מבוררת ומכ"ש שא"י אם מוציאה דם. אבל הכא י"ל ה"ל מכה שידוע שמוציאה דם שהרי היתה מוציאה דם דרך הגרון יום יום שלש שנים ויש לנו שתי הוכחות שדם זה שינה הילוכו לזוב דרך המקור א"כ הרי ידוע שמכה זו מוציאה דם יותר ממה שהמקור מוציא שהרי היתה יוצאה בכל יום ויום כנ"ל:

קיצור. בתשו' פנ"י סי' א' ותשו' הב"ח סי' פ"ה התירו ע"י הוכחה שיש לה מכה באשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה. אלא שהיו עוד צדדים והכא איכא שתי הוכחות גדולות וגם לפי השתי הוכחות היא מכה המוציאה דם יותר מן המקור: