ג

ומעתה נבוא לנ"ד כי הנה בנ"ד גם בלא שום רופא ניכרים הדברים שמחמת הדם שהי' דרכו לילך דרך הגרון עתה שינה הילוכו מלמעלה למטה דרך אותו מקום. שהרי יש ע"ז שתי הוכחות גדולות. הא' מ"ש מעל' שהיה לה חולשה ערך שלשה שנים שהי' שותת דם מצוארה בכל יום ויום תיכף מעמידתה ממטתה ועשתה רפואות וסגולות ונתרפאה מזה החולשה. ובערך זמן מה שנתרפאת מזה נתהווה לה התהוות אחרת היינו שיוצא דם ממנה בהרגשה מהמקור שלא בשעת וסתה. לבד וסתה הקבוע לה תמיד גם עתה עכ"ל. א"כ זהו הוכחה אחת גדולה שזה הדם שרואה שלא בשעת וסתה הוא אותו הדם שהיה שותת דרך צוארה. וע' בספר אוצר החיים ספר שמיני חקירה ב' שאלה ו' גבי ולפעמים כו' בית הרחם. משמע מדבריו שיוכל להיות הדם עולה מהטחול ובית הרחם דרך הפה א"כ כמ"כ י"ל להיפוך שהדם שהי' שותת מגרונה שהוא מהריאה או מהכבד עתה שע"י רפואות עיכבה ועיצרה אותו שלא ירד דרך שם לכן עשה לו מסלה ושביל לירד דרך מטה. וכן שאלתי פי רופא יהודי שלמד חכמת הרפואה ולדעתו כן הוא בודאי. הוכחה שנית מ"ש מעל' וסדרה של ראיית קלקולה כך הוא היינו שמתחלה מרגשת כאב גדול תחת לבה ואח"כ מתפשט הכאב בצדדיה ואח"כ מרגשת בדמיונה כמו שנתמוטט לה ממקום הנ"ל עד למטה ממקום טיבורה. גם מרגשת כאב גדול למטה מן הטבור ומשונה הוא באופן אחר מהכאב שבא בעת קביעת וסתה היינו שבעת קביעת וסתה חוששת קצת בגבה ובעת שבא ראייתה של קלקולה הנ"ל מרגשת כאב גדול במקום הנ"ל הנק' שטעחענש כו' ואזי תומ"י אחר הכאבים היא מטפטפת טיף אחר טיף לא הרבה טיפין. א"כ מאחר שמתחלה מרגשת כאב בלב ואח"כ תומ"י היא רואה מוכח שהדם שהי' יוצא מהאברים שסביב הלב כמו הריאה והחזה אל הגרון עכשיו שנסתם ההילוך שם וקבע הילוכו מלמעלמ"ט דרך המקור לכן מתחיל הכאב בהלב ואח"כ מרגשת שנתמוטט ממקום הנ"ל היינו שהולך לו למטה. וא"כ כיון שהרופא אומר שכן הוא בודאי. וגם מוכח הדבר שכן הוא משתי הוכחות גדולות הנ"ל. א"כ יש לסמוך על דבריו כנ"ל ססע"י ב':

קיצור. שבנד"ז יש שתי הוכחות גדולות שהדם שהיה יוצא דרך הגרון שינה הילוכו לזוב דרך המקור וגם הרופא אומר שבודאי כן הוא א"כ כיון שמוכח הדבר וכן מעיד הרופא יש לסמוך על דבריו: