ב

והנה יש להבין אם סמכינן על הרופאים לגמרי או שאני התם משום שביחנו דבריהם וראו שלא נימוחו דאיכא הוכחה טובא לדבריהם. ומלשון הגמ' כי לא נימוחו ברי' בפ"ע היא מבואר דלא סמכינן ע"ז לומר בריה הוא אא"כ נתברר שלא נימוחו והרי הרופאים אמרו סתם אשה זו מכה שיש לה בתוך מעיה כו' ומשמע שלא הצריכו להטיל במים וכן בתוספתא רפ"ד דנדה לא נזכר כלל שאמרו הרופאים תטיל למים והחכמים ציוו להטיל במים דוקא. ובתשו' פמ"א שם תי' משום דכיון שאפשר לבדוק ולברר ע"י השרייה בפושרין לכן הצריכו לברר כו' ע"ש ואינו במשמע כן מהאיבעיא שבגמ' דכ"ב ע"ב תנן התם כמה היא שרייתן בפושרין מעל"ע דכיון הבדיקה רק משום לכתחלה כיון שאפשר לברר אין להחמיר כמו שם. וע' בתשו' עה"ג סי' כ"ב תירץ דעת מהרמ"ל ג"כ משום שיש לברר ובסוף העלה ע"פ דברי הב"י שיש לסמוך ע"ד הרופאים באשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה וכ"ד תשו' כנסי"ח סי' ל"ד. גם בתשו' ח"צ אף שבסס"י ע"ג חלק על העה"ג שאין לסמוך על דברי הבאי של הרופא כו' כיון שאין שם מכה כו' י"ל התם עיקר הטעם שזהו נגד המשנה רפ"ה ומטמאין בכל שהוא אפי' כעין החרדל א"כ זהו נגד סברת הרופא שאומר שא"א שיצא משהו כזה מהמקור. גם בתשו' שב"י סי' מ"א חלק ע"ז הגאון מו' יהודא מילר ז"ל מצד המשנה הנ"ל והגאון ממענץ חלק ע"ז מצד חכמת הרפואה שלא נמצא כן בשום ספר מספרי הרפואה. אבל היכא שהרופאים אומרים שיש לה מכה משמע מדבריו בתשו' סי' מ"ו שחכמים סמכו על הרופאים יעו"ש בד"ה ומ"ש ז"ל שהרופאים אמרו. גם בתשו' הגאון מהו' גבריאל ז"ל שבתשו' שב"י סי' ל"ו בד"ה עד כה פלפלתי משמע דס"ל דסמכינן ע"ד הרופאים אם לא בקרטין שנימוחו יעו"ש ומתוך דבריו שם בד"ה והנה הנ"מ לנ"ד דיש לחלק אם הרופא מעיד על האשה זו בעצמותה שיש לה מכה או אם מעיד בסתם על כל אשה שהקליפות ושערות אינן כ"א ממכה או שומא כו' ע"ש. ועפ"ז י"ל דלהכי בגמ' הצריכו לברר ע"י אם נימוחו משום שהרופאים אמרו בסתם מצד הקליפות והשערות. אבל כשרואה אשה זו ומעיד עליה מצד אמתלאות וראיות שיש לה בודאי מכה י"ל דסמכינן עליו. וכן איתא בתשובת שב"י סי' מ' המתחלת לדזיו ליה כבר בתיה. גבי הגם שיש ליישב ולומר דודאי אם אמר הרופא מכה יש לה באו"מ ויש לו הוכחה לזה שמכה יש לה שממנה יוצא דם סמכינן על הרופא וטהורה כמו דסמכינן על האשה עצמה כו' רק במעשים דש"ס לא היו להרופאים שום הוכחה רק מצד שינוי השערות וקליפות שאין דרך שערות וקליפות לבא מן המקור כו' אע"כ מהמכה באו כו'. אבל למיחוש מיהו בעי כו' לכך הוי צריכים לבחון כו' עכ"ל. עוד פי' דהרופאים עצמן אמרו תטיל למים אם נימוחו אינן בריה רק דם כו' ולכן ר"ל על בנידון שלו שאמר הרופא שע"י חריפות הליחה לבינה הוציא מעט דם מבשר הרך כו' אפשר יש לסמוך על הרופא וכ"ד הג"מ י"מ שם רק שם עשו ס"ס לבד דברי הרופא והגאון מוהר"ל ממענץ האריך שם בענין סמיכה על הרופאים שאין להחזיק דבריהם לדבר ודאי וברור ואין לסמוך עליהם אלא היכא דמוכחי מלתייהו או היכא דא"צ הוכחה גמורה אלא מספיקים דבריהם לאותו הדין גם אם לא יהיו מוכרחים עכ"ל. ואח"כ העלה חילוק היכא שהרופאים אומרים שברור ודאי שכן הוא אזי העמידו חכמים הדברים על חזקתן והאמינו לרופאים משא"כ בענין שחכמת הרפואה אינה גוזרת עליה דבר ודאי כ"א אפשרי והאפשר ההוא אינו מספיק להיתר ע"ז אני אומר שאין לסמוך עליהם ולכן לא סמך ע"ד הרופא שהביא השב"י שע"י חריפות הליחה לבינה כו' ועל הגאון מוהר"ל ז"ל הנ"ל יש לסמוך כי היה ג"כ חכם בחכמת הרפואה וע' בס"ט סי' קפ"ח ס"ד סק"ה מזה:

קיצור. מדברי מהרמ"ל סי' קי"א ועה"ג סי' כ"ב והפמ"א והכנסי"ח משמע דסמכינן על הרופאים וגם בהח"ץ סי' מ"ו ובתשו' הג"מ גבריאל בשב"י סי' ל"ו משמע כן וכן משמע בשב"י סי' מ'. אמנם הג"מ ליב ממענץ ז"ל שהיה ג"כ חכם ברפואה עשה חלוקים בזה שאין לסמוך על הרופאים אלא היכא דמוכחי מילתייהו או היכא שחכמת הרפואה גוזרת כן בדרך ודאי ולא בדרך אפשר: