ו

והנה הגאון מוהרר"ח צנזר ז"ל בתשו' נ"ב סי' מ"ה כ' לחלוק על הנ"ב שאין לסמוך על בדיקה זו וז"ל וכי עיניה בבית הסתרים לראות תמיד שיהא המוך מונח שמה ושמא באותו רגע שיגיע וסתה ינוד משם המוך ויצא הדם משם לפרוזדור ולעולם לא תהי' טמאה שאנו תולין במכתה. בשלמא אם אנו יודעין לכוין השעה והרגע שהיא רואה בו כמו רואות מחמת תשמיש או אחר הטלת מ"ר אנו מכוונין לבדוק אותו השעה במוך דחוק ומכיון אינו ניכר שם ש"מ שמן הצדדים בא. משא"כ להשמר בתמידיות להמציא אותה שעה שהיא רואה והגיע וסתה שיהיה אז המוך דוחק שמה זה דבר שאין הדעת סובלת והחוש מכחישו עכ"ל. וע"ש שלא היקל אף באשה שיש לה וסת לסמוך על בדיקה זו על מה שמוצאה ע"י העד טפת דם שלא בשעת וסתה ואף שהיה מוצאה רק במקום א' מהצדדים ע"ש. ולעומתו הגאון מוה' יצחק הלוי הורוויץ ז"ל בנ"ב סי' מ"ד מיקל בנדון ההוא ע"י בדיקת שפופרת והנ"ב לא רצה לסמוך על בדיקת שפופרת אף אם ימצא דם בצדדי השפופרת לבד משום דחיישי' דלמא מהמקור אתא בתחלה לצדדים קודם הכנסת השפופרת כו' ע"ש. ואף לדברי הגאון מוהררי"צ הנ"ל דגבי רמ"ת סמכינן על בדיקת שפופרת כשנמצא דם בצדדים לטהרה כשתראה אח"כ מ"ת בלא ז"נ וכ"כ אזמו"ר נ"ע סי' קפ"ז ס"ק י"ג. יש לחלק דדוקא התם שאנו רואים שהוחזקה לראות ע"י התשמיש שהוא כענין בדיקת שפופרת שענין זה גורם לדם זה. ע"כ כשראינו שענין זה הוא גורם רק ליציאת הדם מהצדדים ולכן מטהרים הדם שיצא ע"י ענין כזה ממש. וגם בזה יש חולקים וכמבואר בכו"פ סי' קפ"ז ס"ק ז' דאלף שפופרות לא יועילו כו' אבל מנ"ל לטהר עי"ז דם שרואה שלא מחמת תשמיש ע"י בדיקת עד שאינו יוצא ע"י סבה כתשמיש שדוגמת השפופרת כו' וכי בשביל שפעם א' יצא דם מהצדדים נימא שכל הדם שמוצאה הוא מהצדדים הלא זה לא דמי כלל לרמ"ת דהתשמיש והשפופרת שניהם סבה ליציאת הדם מש"ה אמרינן כזה כן זה והכא מלבד שאינן סבה וא"כ אין למידין מזה על זה י"ל להיפך דהדם שנמצא על צדדי השפופרת זהו מצד דוחק השפופרת בצדדים ע"כ יצא דם מהצדדים אבל שאר טפת דם שמוצאה ע"י בדיקת עד הוא מהמקור. לכן זה הסברא של מוהררי"צ שע"י בדיקה שפופרת פעם א' שנמצא הדם מהצדדים נחזיק שכל מה שמוצאה ע"י בדיקת עד הוא ג"כ כזה לא יתכן אם לא בהנדון שלו שהיה מוצאה רק במקום א' מהצדדים כו' שדימה זה למ"ש בש"ע סי' קפ"ז סעיף ז'.והנה ע"ד בדיקת המוך שסמך עליו הנ"ב שהרויח בזה נגד בדיקת שפופרת שאין לחוש דלמא מעיקרא אתא הדם מהמקור לצדדים כו' יש לעורר כמ"ש הגאון מוהרר"ח צנזר כמש"ל ושמא ינוד משם המוך כו' וכ"כ אזמו"ר נ"ע סי' קצ"א ססק"י וע"ש שפסק שאין לסמוך על בדיקה זו אף במוצאה דם על בדיקת עד לאחר הטלת מ"ר והיינו מטעם הנ"ל דמוהררח"צ. אמנם כ' שם ומיהו בדיקת שפופרת מהני אף הכא כו' והיינו בשעה שהיא מטלת מים כמש"ש סק"ט וכ"כ עוד בתשובה (שנדפסה לפני הל' נדה שלו) תכין לה קנה דק כו' ור"ל שעי"ז א"א להמוך לירד ונסתלקה חששת מוהררח"צ ואז משמע מיני' דבדיקה זו דסמכא היא דסמכינן עלה אף באיסור דאורייתא ע"ש סק"י הנ"ל. ומ"מ אין ללמוד לנ"ד כדחילק מוהררח"צ דשם גבי הטלת מ"ר אנו יכולין לכוין השעה כו'. משא"כ בנד"ז. ואולי י"ל שהקנה והמוך יהיה תמיד בתוכה ותקשור שני חוטין בסוף הקנה ותקשור השני חוטין על שני כתפותיה ועי"ז לא ינוד הקנה. ומ"מ י"ל שאין לסמוך ע"ז כי מ"מ שמא ירד מעט כו'. ועוד מטעם אחר כי הנה איך נסמוך עי"ז דבדיקה א' או ב' שתמצא דם מהצדדים לטהרה כן לעולם כשתמצא ע"י בדיקת עד בשלמא גבי רמ"ת דסמכינן על בדיקת שפופרת מטעם ששניהם גורם א' וגם בנדון שכתב אאזמו"ר נ"ע בסי' קצ"א סק"י מיירי לטהר מה שמוצאה ע"י בדיקת עד לאחר הטלת מ"ר מש"ה כיון ע"י בדיקה א' מתברר שהדם יוצא ממקום מ"ר יש לסמוך כן לעולם לטהר הדם שמוצאה אחר הטלת מ"ר דוקא. שג"כ שניהן ענין א'. משא"כ הכא בנדון דהנ"ב. ובאמת סי' מ"ג לא סמך רק לטהר הדם שבעת שהמוך שם אך בסי' מ"ח הקיל לטהרה לעולם ע"י בדיקה א' רק כ"ז שמוכיחה קיים שהי' לה כאב בכליות כו'. וזה צע"ג דכי בשביל שפעם א' יצא דם מהצדדים נימא שכל מה שמוצאה ע"י בדיקת עד הוא מהצדדים כיון שאין לנו יסוד לבנות שיש סבה בצדדים שמוציאה דם כמו מכה (או רמ"ת שדרך כו' וגם הבדיקה מבררת כו') או כשמתברר שממ"ר יוצא הדם. ומ"ש הנ"ב ומה לנו אם יוצא מן המכה או אם יוצא מהבשר כו' כיון שנתברר כו' אינו מספיק דכשאין סבה י"ל מקרה הוא עתה שיוצא דם מהצדדים וראיה ממ"ש הח"צ הובא בתשו' מעיל צדקה סי' ס"ז וז"ל ואף שמצאה דם בראש הפתילה שהכניסה בחור ההוא אומר אני שאין לה בעבור זה דם שהיא רואה דל"ד למכה כו' עכ"ל ואף שי"ל דהח"צ לשיטתיה אזיל דמחמיר גם במכה מ"מ הרי גם המע"צ י"ל שלא צידד להקל רק כשיש נקב וחור משא"כ כשמצאה דם בצדדים ולא נמצא בהצדדים מכה או נקב הרי כ' שם שי"ל שכל מקומות הצדדים והגרותיהם נכנסים בספק א' ודמי' לדם הבא מן העלייה כו' ולא צידד להקל רק בנקב כיון שאין זה בנמצא בכל הנשים ע"ש בתשו' דסי' ס"ח ואפילו גבי נקב סיים וטוב להחמיר. והנה במה"ת סי' קי"ב גבי קרטין היקל ע"י בדיקה א' דהמוך כל הקרטין שתמצא כו' וכ"כ עוד סי' ק"א. ובקרטין אפשר שיש לצדד לסלק חששא הנ"ל שכתבתי דכיון שענין הקרטין משונה הוא הרבה מדם גמור שרואה בשעת וסתה ע"כ כיון שנתברר ע"י בדיקת המוך שקרטין ההם יצאו מהצדדים תו תלינן קרטין שתראה במן הצדדים וע' בתשו' אאזמו"ר נ"ע ריש הלכות נדה כ' אין תקנה אלא שתכין לה קנה דק כו' משמע דאין להקל גם בקרטין לסמוך על בדיקה זו אלא לבדוק סמוך להטלת מ"ר שנתברר שהקרטין הם ממ"ר וכמו שהיה השאלה שם שסיננה מי רגליה. והנה לפעמים נמצאים אחר הסינון על הבגד הקרטין הנ"ל. הא בקרטין שנמצא בכותלי ביה"ר י"ל שאין לתלות כשלא נמצא בסינון מ"ר כו' ויש לדחות וגם כי בקרטין איכא כמה ספיקות כמ"ש הס"ט סס"י ק"צ וגם לא שייך בהו חזקתן שבאו בהרגשה ומ"מ אפילו בכה"ג נראה דבעינן בדיקה ג"פ כמ"ש רמ"א סי' קפ"ח ס"ה בהג"ה. ואמת שהנ"ב סמ"ח השיג ע"ז. אמנם כל הרי כל האחרונים הסכימו לרמ"א ולא חלקו עליו. וכדמות ראיה לרמ"א מפסקי מהרא"י סי' מ"ז לפי מה שהגיה בו הס"ט סי' קפ"ח ס"ה וגם נ' דבעינן דוקא להיות הבדיקות המוך ע"י קנה דק ולקושרו כו' כמש"ל כדי שלא יהיה החששא שכ' אזמו"ר סי' קצ"א ססק"י והג"מ חיים צנזור ז"ל כנ"ל: