ב

והנה בתשו' נ"ב סי' מ"ח (וסי' מ"ג מ"ו) פסק ע"ד אשה שאינה יכולה להטהר לבעלה ואין לה מכה ידוע. שתבדוק הבדיקה המבואר בש"ע סי' קצ"א שתכניס מוך נקי לעומק הרחם. ומתחלה תרחוץ אותו מקום היטב עד שלא ישאר שם שום רושם דם ואז תכניס המוך למעלה בעומק הרחם עכ"פ יותר מעט עמוק ממה שהשמש מגיע בגמר תשמיש ושם הוא פי הרחם ויהי' מוך הרבה שיהיה דחוק שם בעומק שיכסה שם כל רוחב הרחם עד שלא יהיה באפשרי לשום כל דהו דם לצאת מן הרחם לפרוזדור עד שיפגע תחלה במוך הדבוק שם ואח"כ תבדוק כדרכה פעם ושתים ושלש עד שעכ"פ תמצא פעם א' על עד הבדיקה דם ואח"כ תרחץ היטב עד שלא ישאר בפרוזדור שום רושם דם ותזהר שלא יגיעו מי הרחיצה לעומק על המוך ויותר טוב שתקנח פעמים הרבה בלי רחיצה עד שלא ישאר רושם דם ושוב תוציא המוך ואם המוך נקי א"כ ש"מ הדם הנמצא על עד הבדיקה לא מן המקור הוא בא וממילא בא מן הצדדים וא"כ הצדדים מוציאין דם ומה לנו אם יש לה מכה בצדדים א"ל ואטו המכה מטהר הדם היוצא מן המכה הוא המטהר ומה לנו בדם אם יוצא מן המכה או אם יוצא מן הבשר או מאיזה וריד שבצדדים כיון שנתברר שיש לאשה סבה הגורם להוציא דם מן הצדדים תולה בו שלא בשעת וסתה עכ"ל וחיליה דידיה לסמוך על בדיקה זו הוא מסוגיא הנ"ל וכמ"ש בסס"י מ"ג ד"ה לכן נ"ל דודאי להיות מסופק בבדיקה זו אין להעלות על דעת דכיון דמוך דחוק לה על הרחם ודאי דם שנמצא בשעת השתנה אינה מן המקור דאיך יעבור דם המקור דרך המוך ויבא למטה וריש מסכת נדה ד"ג ע"א אמר אביי מודה שמאי במשמשת במוך. ואפי' רבא דפליג עלי' וסובר מוך נמי אגב זיעה מיכווץ כויץ מודה הוא במוך דחוק ומכ"ש שיעבור הדם דרך המוך למטה וימצא למטה והמוך ישאר נקי זה דבר שא"א שהרי במעבר הדם דרך המוך ודאי שיצטבע המוך מן הדם עכ"ל. ובספר חוות דעת סי' קצ"א סק"ח השיב עליו וז"ל ולפמ"ש הש"ך דבדיקה זו לאו בדיקה מעליותא היא אין לסמוך על בדיקה זו דאף שהמוך נקי יש לומר שהדם ירד דרך חורין וסדקין ולא יגע בהמוך וראי' לזה דהא באין לה כאב לא סמכי' על בדיקה זה כמו שסיים הרמ"א כן לעיל סי' קפ"ז ג"כ לא סמכינן על בדיקת שפופרת להתיר הדם כמ"ש לעיל:

ועוד ראי' ברורה לפע"ד שאפשר לדם לצאת דרך סדק ולא יצטבע המוך אף שהמוך ברחם מנדה ד"ג דמקשה הש"ס משמשת במוך מאי איכא למימר ומשני מוך אגב זיעה מיכווץ כויץ וע"כ א"א לומר דמיירי בנמצא הדם על המוך דכשנמצא על המוך מאי משני מוך אגב זיעה מכווץ כויץ. פי' והוה אתי מעיקרא הא כשנתדבק הדם במוך ודאי דא"א שוב לירד ועוד דכשנמצא על המוך לא גרע מכתם הנמצא בבגד אלא ודאי דמיירי שלא נמצא הדם על המוך רק ראתה ממש ואפ"ה מקשה לשמאי משמשת במוך מאי איכא למימר ועכצ"ל שהדם יצא דרך סדק והמוך דוחק בשר הקמט אחד על חבירו והדם בינתיים ואינו נוגע במוך. דאלת"ה א"כ אפילו משמשת במוך י"ל אי איתא דהוה דם הוה יורד עד המוך והיה המוך נצטבע אלא ודאי דאפשר להדם להיות בסדקים ולא יהיה בהמוך עכ"ל. והנה מ"ש א"א לומר דמיירי בנמצא הדם על המוך כו' אלא ודאי דמיירי שלא נמצא הדם על המוך כו' הוא נגד פשט הפשוט לכל הישר הולך דכיון דבאנו לחוש שמא המוך העמיד את הדם ועכבו א"כ כשהמוך נקי מכל דם הדבר ברור שהמוך לא נגע בהדם ואיך יעכבנו ושנחוש שעיכבו ע"י סבה נפלאה שהמציא החוות דעת שהמוך דוחק בשר הקמט אחד על חבירו והדם יהי' בינתיים ולא יגע בהמוך הוא ודאי סברא רחוקה וא"כ מאי מקשה כל כך מזה לשמאי בלשון משמשת במוך מאי איכא למימר כאילו הוא דבר תמוה שאין להשיב ע"ז אמאי לא יחוש שהמוך יעכב הדם אדרבה כיון שהמוך נקי ורואים אנו שלא פגע ולא נגע בדם מהכ"ת לחוש לסבות שונות כמו דלא חייש שכותלי בית הרחם יעמידו דם אע"פ שהלל חייש לזה. מכש"כ שלא יחוש שהמוך יעמידנו כשהמוך נקי ועוד דבקופה שאין לה שוליים ויש לה אוגניים חזקיה מטהר אפי' להלל וקשה דודאי קרוב יותר להיות השרץ מתעכב ע"י האוגניים ממה שיהיה הדם מתעכב ע"י המוך והמוך יהיה נקי וכיון דמודו שמאי והלל דחיישינן לזה גבי מוך. אלמא דחיישינן ג"כ לסבות רחוקות קצת. וא"כ א"א שלא נחוש בזה בקופה שיש לה אוגניים אעפ"י שאין לה שוליים שהוא חשש קרוב יותר: