ג

מיהו הא דצדדים חשוב ספק גבי רמ"ת כמ"ש בסה"ת סי' ק"ז מוכרח רק לפ"ד סה"ת שם בשם ר"י דלבעל ראשון נמי משתרי ע"י בדיקת שפופרת אלא דעצה טובה קמ"ל שלא תבדק דאם תבדוק ותמצא הדם בראשו תהי' אסורה להנשא לשום אדם כיון דליכא שני ספיקות משא"כ כשלא תבדוק רשאי להנשא לשני משום דהוה ס"ס דלפ"ז מוכרח דספק צדדים ברמ"ת ה"ל ספק ממש. משא"כ לפרש"י אין מוכרח כלל דברמ"ת הוה צדדים ספק יותר משאר דם הנמצא בפרוזדור וכמשמעות המשנה פכה"י נמצא על שלו כו' דחשוב טומאה ודאית כנ"ל. והא דמותרת לשני היינו רק מה"ט לחוד דאין כל האצבעות שוות דאפילו חשוב ספיקא א' י"ל דשרי משום דחששא דרמ"ת הוי איסור וסתות. וקיי"ל וסתות דרבנן כש"כ שי"ל כמו בבעל ראשון לא חשוב חזקה רמ"ת אפילו ע"י שני פעמים כמו כן לא חשוב חזקה מבעל ראשון לשני ועדיף מחד ספיקא דהא ליכא חזקה ואין עדיין איסור וסת. וראי' דהתוס' ס"ו א' ס"ל דאפי' לרבי דבוסת ס"ל בשני פעמים הוי חזקה הכא בעינן ג"פ דוקא והיינו ע"כ משום דרוב נשים אין רואות מחמת תשמיש א"כ כש"כ דאין מחזיקין מבעל ראשון לשני. ולכן אפשר אפילו בדקה א"ע תחת בעל ראשון ונמצא הדם בראש המוך מותרת לשני (הג"ה. מיהו אין כן דעת הרשב"א ושא"פ וכ"פ האחרונים הט"ז סי' קפ"ז סק"ח והש"ך שם ס"ק י"ג. עכ"ה):

והא דלא נקט בדיקה תחת בעל ראשון היינו משום דלדידיה לא משתרי בבדיקה לפרש"י ואע"פ שרוב הפוסקים ס"ל דלבעל ראשון נמי משתרי בבדיקת שפופרת עכ"ז אפשר אין ראי' מהם דס"ל בהא ג"כ כסה"ת דספק מהצדדים חשוב ספק ברמ"ת די"ל אפילו אם לא חשוב ספק שריא לשני מטעם דאין כל האצבעות שוות אף דסה"ת כ' ע"ז שהוא דוחק. ולכאורה יש להקשות על תירוץ אאזמו"ר הגאון ז"ל דלעיל דהמשנה די"ד מיירי בדהרגישה כו' דהא גם ברייתא דס"ו דרמ"ת י"ל דמיירי ג"כ בדארגישה דאי לא הרגישה י"ל שאינה טמאה מדאורייתא כשמצאה רק ע"י קינוח. אף שבפסקי מהרא"י סי' מ"ז כ' דרמ"ת נמי אין מרגשת כו'. מ"מ הרז"ה בהשגותיו בספר בעל הנפש בשער הספירה והבדיקה סק"ה כ' שכך אמרו משמשת פעם ראשונה ושנייה ושלישית ולא הזכירו בה בדיקה כלל וראיית הרגשה היא ולא ראיית בדיקה כאותה ששנינו היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי עכ"ל הרי ס"ל בפשיטות דמיירי בשהרגישה בדם בשעת תשמיש ולכן צריך לתרץ לפ"ד סה"ת דהחילוק בין המשנה די"ד להברייתא דס"ו דבהמשנה כיון שלא הוחזקה עדיין ברואה מחמת תשמיש א"כ י"ל שלא התשמיש גרם לדם. וא"כ ה"ל כשאר דם הנמצא בפרוזדור דמחזקינן לי' ודאי מן המקור ואף את"ל דהתשמיש גרם לדם כיון דהוי עדיין רק פעם א' יש להחזיקו בדם המקור. אבל בדין הברייתא דהוחזקה רמ"ת ג"פ אזי כיון דודאי התשמיש גורם להדם וגם שהוחזק כן ג"פ אזי בכה"ג הוא דחשבינן צדדים לספק. ומ"ש אאזמו"ר מדלא חזאי רק בשעת תשמיש אף בפעם א' חשוב הוכחה כמו קורבא כו' מ"מ לא דמי כלל לחזקה ממש. ועכ"ז י"ל דגם ברמ"ת ג"פ אף דכ' סה"ת דחשוב צדדים ספק אפשר שאינו ספק שקול ומ"מ שפיר מצטרף לס"ס בהדי ספק שקול דאין כל האצבעות שוות לדעת התוספות דנדה די"ח ד"ה שליא שהבאתי לעיל. מיהו לא משמע כן מלשון סה"ת. ואיך שיהיה יש לקיים כן דינו דרמ"א ג"כ דמיירי ברמ"ת ג"פ אזי חשוב צדדים ספק ולכן מצטרף בהדיא ספק דמכה אף שאינו יודע אם מוציאה דם להיות ס"ס:

קיצור. שלפרש"י י"ל אפילו ברמ"ת אין צדדים חשוב ספיקא ומ"ש בגמ' בידוע שהוא מהצדדים שאני התם שנתברר ע"י בדיקת שפופרת שאין הדם מן המקור ע"כ צ"ל בידוע שהוא מהצדדים אבל אין משם הכרח לומר דגם מקודם הבדיקה נחשב צדדין לספק ברמ"ת. ומה שמותרת לשני ושלישי אינו משום ס"ס דספק מן הצדדים אלא משום דהא איסור זה הוא כמו איסור וסתות ואין לאוסרה קודם שהוחזקה. ולסה"ת י"ל דדוקא כשהוחזקה רמ"ת ג"פ רצופים אז חשוב צדדים לספק ובכה"ג איירי בברייתא דס"ו. אבל ברמ"ת פ"א י"ל לא נחשב צדדים לספק כלל וזהו דין המשנה די"ד ולכן אפשר לקיים פסק רמ"א לענין רמ"ת ג"פ רצופים: